אני לא מת (פרק 5 חלק 2)

●שחר:
הוא ואלינור ברחו איתם מהבית. הם הגיעו לים. 
בר ישר התחילה להתלונן על כך שאסר עליה להסתובב בבקיני. 
"אבל שחר," התבכיינה, "מה זה קשור אליך בכלל? זה הגוף שלי! וזה בחירה שלי, אם להראות אותו או לא." 
שחר לא נענה לבכייתה, "את חברה שלי. ואני לא מוכן להתחיל עכשיו לקנא לך עם כל בחור שינעץ בך עיניים" אמר לה בפשטות. 
"נו שחר בחייאת, זו בעיה שלך שאתה מקנא." 
"נכון" הסכים איתה. "וזו הדרך שלי להתמודד איתה" התעקש. 
"אבל מה הקשר אליי?" התבכיינה שוב. 
שחר ניסה להסביר לה לאט יותר, "את חברה שלי, וזו הדרישה שלי ממך. אם את לא עומדת בה, יהיו לכך השלכות! אמרתי לך  כבר מאה פעמיים, אני לא מוכן שחברה שלי תסתובב לידי וליד מאה גברים נוספים חצי ערומה." 
בר רטנה ברוגז והשתתקה לבסוף.
שחר שכב משועמם על החוף, בר כבר ממזמן התגברה על מגבלת בגדיה ונכנסה בצרחות צהלה להשפריץ מים על ליאור שהשפריץ מים על שוהם, שהשפריצה מים על דור, שהשפריץ מים על שי, שהשפריץ מים עליו ועל כל הסובבים אותו. 
אלינור ישבה לידו וציירה את… האמת שלא היה לו מושג את מה היא ציירה.
טוב, השכיבה על החוף מיצתה את עצמה, חשב שחר, וחיפש בעיניו דוכן להשכרת גלשנים. 
"אתה נכנס לים?" שאלה אלינור. 
"כן, אני רק אמצא לי גלשן ו.." עיניו מצאו את דוכן הגלשנים. 
"אין לך גלשן, ואתה גולש?" שאלה. 
"השארתי אותו בבית." 
"למה?" חקרה, "היה מקום ברכב!" הוסיפה להקשות. ושחר, שרצה שתפסיק לשאול אותו שאלות שאין לו תשובה עליהם, פשוט זרק אליה: "אסור לי לגלוש." 
"אז למה אתה הולך לגלוש?" כעסה עליו, "בטוח יש סיבה שאסור לך לגלוש!" 
"אוי, אל תרדי לי לחיים!" התרגז עליה, "מספיק יש לי הורים, חברים, ועשרים מצוות הבית, שמתערבים בכל דבר שאני עושה, אני לא צריך משהיא נוספת שתנסה להשאיר אותי בחיים!" זעם עליה. 
"אם יקרה לך משהוא, אל תאשים אותי!" צעקה עליו. 
"אל תדאגי," התעצבן עליה והלך בזעם. "לא חסר אנשים שאפשר להאשים אותם"! זרק לאחורי גבו. 

●אלינור:
אלינור כעסה נורא. היא לא ידעה מה לעשות, ואיך לשכנע אותו לרדת מזה. הוא לא הקשיב. 
ולמה שיקשיב לה? הוא הבחין שהיא קיימת בדיוק לפניי יומיים. 
"מה לעשות? מה לעשות?" מלמלה בחוסר אונים. בר. 
עלה בה שמה של חברתו, אולי היא תשכנע אותו לרדת מזה? 
היא רצה לים ונכנסה לשם בטירוף, היא תפסה בידה של בר שנעצה בה מבט מקפיא. 
"מה נראה לך שאת עושה?" סיננה בר מפיה, "זה ששחר מקבל אותך, לא אומר שאני מקבלת." 
"לא אכפת לי את מי את מקבלת עכשיו, ואת מי לא!" צעקה עליה אלינור, "שחר נכנס לגלוש בים, אני צריכה שתשכנעי אותו לוותר על זה." 
בר החווירה. "את נתת לו להיכנס לבד לים?" תפסה בזעם בידה. 
"מה רצית שאני אעשה? הוא לא שם עלי!" בר התנפלה על אלינור בכעס, בניסיון לכלות בה את פחדה. 
"די! מה יש לכן?" תפס אותן שי והפריד ביניהן. "אלינור, איפה הוא עכשיו?" 
"הוא שם." היא הצביע על דוכן הגלשנים, שראו בבירור שאיש לא עמד לידו מלבד המשכיר. 
הם הפנו את מבטם לסקור את פני הים. הם לא ראו שום גולש בעל שער, מבנה גוף, ובגד ים, שתאם את מראהו של שחר. 
"בר" פקד עליה ליאור, "רוצי לסוכת המציל! דור, בוא איתי! נשחה ונחפש אותו." 
"אני גם באה אתכם" התפרצה אלינור. הם לא התייחסו אליה, הם תפסו בגלשנים שלהם ופרצו לעומק הים. 
אלינור עמדה, רועדת מפחד וחרטה. היא ראתה גולש שרק עתה יצא מהמים, ורצה אליו. 
"אני יכולה אתו לרגע?" תפסה בגלשנו, ולא חיכתה להסכמתו. "תודה" צרחה אליו בעודה רצה לים.