אני לא מת (פרק 5 חלק 1)

●שחר:
שחר התעורר מלחישות וצחקוקים. אמו וחצי מצוות הבית עמדו וצילמו אותו כשהוא ישן ואוחז בידה של אלינור. 
כשהתעוררה גם היא באותו רגע מהקולות החרשיים כביכול שהשמיעו הצופים, היא מהרה לנתק את ידה מאחיזתו במבוכה. 
"אימא," התרגז שחר, "מה את מצלמת אותנו ככה?" 
אמו התיישבה לידו וחיבקה אותו בשובבות. "אתם כל כך חמודים ביחד" אמרה. 
שחר גלגל את עיניו בחוסר סבלנות והתנתק מידיה. "מה שתגידי" פלט לעברה ונכנס למקלחת כדי להתקלח ולהחליף את בגדיו. 
כשיצא מהמקלחת הקצרה, חדרו היה ריק מפולשים מצחקקים. רק הפלאפון שלו רטט. 
שחר לחץ על הצג וענה. 
"הלו, בר מה קורה?" שאל, וחיפש בקדחנות את מברשת השיער שנמצאה לבסוף במקומה. 
"מעולה" ענתה לו. "איך אתה מרגיש?" שאלה ולא חיכתה לתשובה, "יש לך כוח לצאת איתנו היום?" המשיכה לשאול. 
"לאן?" 
"לים" היא השיבה. 
"אוף, למה לשם? היינו שם שבוע שעבר!" 
"מה?!" היא הופתע, "אתה לא גולש? אמרו שיש גלים טובים." 
"כן," רטן, "זה היה ליפני שהרופא שלי אסר עלי לגלוש." 
"איך הוא יודע בכלל שאתה גולש?" 
"איך נראה לך?" הוא ענה לה בשאלה. 
"אימא שלך?!" 
הוא המהם לה באישור. 
"טוב, אז אל תגלוש! תסתכל על הים, תאכל, כל דבר, אימא שלך רוצה שתצא מהבית!" 
"נו באמת," התעצבן, "למה היא צריכה למצוא לי פעילויות חברה?" 
בר לא ענתה. "אז אתה מגיע?" היא נשמע לבסוף.
"כן, כן," רטן ברוגז ורצה לסיים את השיחה אך ניזכר במשהו. "אה ובר" מיהר להגיד. 
"מה? בא לך על מקום אחר?" אמרה בחוסר סבלנות. 
"לא, הים בסדר! רק, שגם אלינור באה איתנו!" קבע שחר. 
"מה? אלינור? מה הקשר? אני בכלל לא מכירה אותה!" התעצבנה בר. 
"טוב, אז כדאי שתכירי, כי היא גרה אצלי עכשיו, והיא לא הולכת לשום מקום בזמן הקרוב" החזיר לה שחר בזעף. 
"למה היא גרה אצלכם?" כעסה בר. 
"מה זה משנה? גם לי אין מושג, אבל מה אכפת לי?! היא די נחמדה, ואימא שלי אולי תעזוב אותי בשקט, עכשיו כשיש לה עוד ילד לדאוג לו." 
"חה" בר צחקה עליו, "אימא שלך לא מורידה ממך את העיניים, זו סתם תקוות שווא." 
"טוב, לא משנה, רק תדעי שהיא באה איתנו, ושלא תתחילו לשאול לי שאלות מביכות. מובן?" 
"בסדר" הסכימה בלית ברירה. "נפגש  אצלך עוד רבע שעה" הודיעה לו. 
"אחלה, נדבר." הוא ניתק את השיחה.
שחר דפק על דלת חדרה של אלינור ונכנס. אלינור ישבה על עדן החלון והשקיפה לים. 
"אני וחברים שלי יוצאים לים, רוצה לבוא איתנו?" הוא ניגש אליה באטיות. 
"בסדר" השיבה, וחזרה להשקיף על הים. 
"הם יהיו פה עוד עשר דקות, אז אם את צריכה להתארגן… אני מקווה שיהיה לך מספיק זמן, כי מאיך שאני מכיר, לבר לוקח להתארגן שעה מראש ליפני כל יציאה." 
"אל תדאג," אמרה, "אני אסיים עוד חמש דקות." 
"טוב, אני מחכה לך בסלון" הוא אמר ויצא מהחדר. מותיר את אלינור להתארגן.
שחר נישכב על הספה משועמם וזיפ-זפ בערוצים, עד שהחליט שמתוך מכלול השעמום שמקרינים און ליין, ערוץ הספורט הכי מעניין. 
הוא נשנש בחוסר תיאבון חטיף אפרופו, עד שאנה עברה ולקחה ממנו את החבילה ובתמורה הניחה בידו מלפפון שלא גירה אותו כלל. הוא נגס בחוסר רצון במלפפון, רק כדי להעסיק את פיו. 
בסוף החליט שמדובר בבזבוז זמן מוחלט. הוא הלך למטבח כדי להעסיק את עצמו ב… אנה שתיקח לו את המלפפון ותשים בפיו מד- חום. 
'אני חייב ללמד אותה סחר-חלופין' שחר חשב בעצבנות. למה לעזאזל היא חושבת שהעונג שבאכילת אפרופו, משתווה לקבס שפושט בך כשאתה אוכל מלפפון. 
והחלפת המלפפון במדחום על זה בכלל אין על מה לדבר. חוסר השוויון פשוט זועק. 
הוא גלגל את עיניו כשמד-החום צפצף ואתאפס לפני שהיא הספיקה לראות את מס' טמפרטורת הגוף שלו. 
הוא ברח מהמטבח לפני שתדחוף לו אותו שוב לפה. 
'נו שיגיעו כבר' מלמל בעצבנות. רק זה חסר לו, שיגלו שיש לו חום ויתקעו אותו בבית.