אני כותבת יומן חלק 6

יום רביעי 17:15
עכשיו אני יושבת על ספסל וכותבת את זה, אני נראת קצת סתומה אבל לא אכפת לי.
לירון העיפה אותי מהבית שלה כי מצידה "באתי הנה בגלל זה מלכתחילה".
וניסתי להסביר לה שלא ואז היא אמרה "החברות ביני לבין קרן נגמרה, מה לא מובן?! עכשיו לכי לפני שגם ביננו הכל ייגמר".
כן, וככה אני הלכתי קצת מהבית שלה והתיישבתי על הספסל הזה, אני צריכה ללכת לקרן, אני לא יכולה יותר עם הריב הזה שלהן, אני צריכה לצאת לקניות.

יום רביעי 17:30 בבית של קרן.
קרן הכניסה אותי בחיוך "היי! רוצה לצאת לקני-" קטעתי אותה בחיוך "את קוראת לי את המחשבות".
ואז אפילו לא נכנסתי אלייה הבייתה, ישר יצאנו לקניון.

יום רביעי 18:00 בקנייווון!!
אני אוהבת לצאת לקניון עם קרן. היא יודעת הכללל. איזה הנחות יש, איזה חנות קיבלה משלוח, לאיזה חנות אין נעליים, איפה יש סוף עונהה.
לקרן כבר היה 14, אז היא יותר גדולה ממני בחודשיים בערך.
"אוקיי אז את שומעת?" אמרה כשישבנו ב"ארומה".
"מה??" שאלתי אותה והיא חייכה אליי חיוך מאושר "אני מתחילה לעבוד!!" קראה.
"וואו! במה??" עכשיו היא נראתה יותר מאושרת "אני בייביסיטרית!!" היא שמחה על זה?!.
"אוקיי.. וואו.. בהצלחה" אמרתי לה ואז קמנו והמשכנו ללכת בקניון.
אני כבר צריכה להתחיל לחפש עבודה לפני שאני אהפוך גם לבייביסיטרית!.
הלכנו לחנות הנעליים הקבועה של קרן, היא אמרה שהיא הזמינה נעליים מיוחדות מהקולקצייה החדשה.
לקרן יש סטייל מיוחד ואני אוהבת אותו אבל עכשיו כשהיא צווחה על הקופסה שהוציאו לה עם הנעליים ואז כשהיא פתחה אותה אלה היו נעלי פלטפורמה לבנות כאלה והן ממש הזכירו לי משהו.
"מה דעתך?!" קראה ואני חייכתי בהערצה "יש לך את אותו סטייל מדהים".
אחריי זה היא אמרה שליום הראשון לעבודה היא צריכה בגדים פשוטים כאלה ב-10-20 שקל.
אז הלכנו לחנות עודפים אחת ענקית שהייתה בכניסה לקניון והסתכלנו על כל מיני בגדים.
קודם כל הלכנו לחולצות, קרן הוציאה חולצה ורודה פשוטה כזאתי שעלתה חמש שקל, אבל אז מצאנו בה חור "אין מצב שאני קונה את זה" ואז היא החזירה את זה במהירות למקום "מסכימה" אמרתי.
בסוף מצאנו חולצה אחת עם ציור חתול כזה שמשחק בעשר שקל, עוד חולצה צהובה, וחולצה אחת בצבע תכלת.
"נראה לי מספיק לבינתיים החולצות לא?" שאלה אותי ואני הינהנתי "להתחלה כן, אבל אחריי כמה ימים תגררי אותי שוב לכאן נכון?" חייכתי "ועוד איך!" קראה ושתינו צחקנו.
לבסוף אני והיא קנינו באיזה שלוש מאות שקל בגדים ואמרנו שאנחנו משלמות ביחד.
"היה כיף לא?" קרן ואני היינו מלאות שקיות, קטנות, גדולות כל מיני "כן בהחלט" עניתי לה.
ואז היא חייכה אליי חיוך מושלם כמו של לירון.