אני כותבת יומן חלק 5

יום רביעי 16:25
היד שלי התקרבה לפעמון, בסוף כן, צילצלתי, לירון פתחה לי בחיוך ואחריי זה מחקה אותו מיד מהפנים שלה "באת כדי לפייס אותנו? אז אם כן, את יכולה ללכת מכאן כבר עכשיו" אמרה, נו טוב, אם זה ה"היי מה ניש" שלה אז אני לא כועסת עלייה.
"ל..לא אני לא יודעת למה באתי, הרגליים שלי הובילו אותי הנה" גימגתי ולירון בחנה אותי "אוקיי כנסי".
נכנסתי והסתכלתי קודם כל על התקרה של הסלון בבית של לירון, בגלל שלא הייתי אצלה אף פעם, זה נראה מוזר כזה, הייתה לה נברשת לבנה-שקופה כזאתי עם המון נורות והיא הביאה דיי הרבה אור.
והיה שטיח פרווה כזה נעים, וספה שפשוט כיף לשון עלייה, הייתי מהופנטת, בשביל בית פרטי, זה מושלם.
"אף פעם לא היית אצלי הא?" חייכה אליי, אני אוהבת שלירון מחייכת, יש לה חיוך מושלם כזה ושיניים ישרות כאלה, מוו-שלמת!.
"הבית שלך מדהים" אמרתי כשאני מסתכלת עדיין מסביב ולירון הינהנה "אני אביא לנו עוגיות שאמא שלי הכינה" ואז לירון נעלמה במטבח המדהים שלה בעיצוב מהמם, הוא היה בעיצוב של פעם אבל זה היה כל כך מושלם כמו לירון.
לירון חזרה עם צלחת גדולה עם עוגיות שהריחו מעולה "אמא שלי יודעת לבשל ממש טוב, אז אל תפחדי לטעום" לירון הגישה לי את העוגיות ואני חייכתי אלייה והיא חייכה אליי, טוב לחיוך שלה אי אפשר לסרב…
לקחתי עוגייה אחת והיא הייתה כמו העוגיות האלה שמוכרים בחנויות של אסם נראה לי, וזה היה כזה מדהים! לקחתי עוד אחת ועוד אחת ולירון ציחקקה "אל תדאגי, יש לי עוד".
היא כזאת מדהימה, נכון?!.

יום רביעי 17:00
"אם הייתי יודעת שכל כך מדהים אצלך, הייתי באה כל יום!" אמרתי ללירון ושתינו התיישבנו בעייפות ובאנחה על הספה.
"כן.. אני מבינה" אמרה ואז נראתה משועממת "לי כבר משעמם כאן" היא באמת נראתה ככה.
"היא הסכימה לו?" לחשה לירון ובהתה בריצפה.
"מי הסכימה למי?" לא הבנתי בהתחלה על מי היא מדברת אבל אחריי זה מיד הבנתי.
"קרן" לירון הגבירה את קולה.
"אמ.. אני לא יודעת" שיקרתי "אני יודעת רק שהוא שלח לה פרחים".
אופס, לא הייתי צריכה לומר את זה.