אני יודעת שהוא חיי פרק 1

מעיין הלכה לבית-ספר החדש , הבית-ספר החדש ניראה יפה , מעיין השנה עולה לכיתה ט' , מעיין לא ידעה איפה הכיתה שלה.
"את מעיין"? שאלה המנהלת
"כן אבל אני לא יודעת איפה הכיתה שלי" ענתה מעיין.
"בואי אני יראה לך" אמרה המנהלת.
"קבלו בבקשה את התלמידה החדשה מעיין" אמרה המורה, כולם הביטו במעיין מוזר כזה.
"איפה אני יושבת"?שאלה מעיין, כול הכיתה צחקה ומעיין לא הבינה למה.
"שקט תיבחרי לך איזה מקום שבאלך" ענתה המורה.
מעיין ישבה בשולחן בסוף כולם הסתכלו עלייה מוזר.
"היא מזה מוזרה" אמרה עדן לשובל, שובל ועדן צחקו המורה שאלה אותן "משהו מצחיק"?, שובל ועדן ענו לה "לא".
בסוף יום הלימודים מעיין הביטה בתמונה של נועם ובכתה, בתמונה היא שם את מעיין ונועם מחובקים מעיין בכתה בשקט. עדן ראתה אותה בוכה וקראה לכולם, פתאום מעיין שומעת צחוקים היא מביטה לאחור וראוה את כל הבית-ספר צוחק עלייה, מעיין רצה הביתה וניגבה את הדמעות כדי אמא ואהא לא יראו שהיא בוכה.
"נו איך היה בבית-ספר"? שאלה אמא,
"בסדר" ענתה מעיין.
פתאום מעיין שומעת דפיקות בדלת ורואה שם את גל ודניאל החברות הטובות שלה אני ניתנה להן חיבוק גדול מאוד. מעיין גל ודניאל הלכו לים.
"מעיין למה את יותר לא בבית-ספר שלנו"? שאלה דניאל,
"כי אמא שלי רצתה שאני יעבור בית-ספר" ענתה מעיין,
"אז איך בבית-ספר החדש"? שאלה גל ,
"בסדר" ענתה מעיין בבכי,
"את בטוחה שהכל בסדר"? שאלה גל ,
"כולם צוחקים עליי שם לא טוב לי הכיתה וגם שבאתי כולם הסתכלו עליי במבט מוזר" ענתה מעיין,
דניאל הביאה לה חיבוק ואמרה "על תדאגי תוך שבוע את תסדרי שם ואם לא תסדרי תגידי לי ולגל" ,
"טוב" ענתה מעיין,
גל אמרה "יאלה בואי נישחה" ,
דניאל גל ומעיין הלכו למים ושחו היה כיף והכל ובחמש וחצי בערב כולם חזרו לבתים שלהן כדי לסדר מערכת של בית ספר. באותו לילה מעיין הקיאה וכאבה לה הבטן היא לא ידעה מה לעשות.