אני ורק אני- פרק 8

"אין לנו על מה לדבר" עניתי לו באדישות ונכנסתי לשירותים
—————————————————–
יצאתי מהשירותים והוא חיכה לי מחוץ לדלת
"אני חייב להסביר לך…" הוא התחנן, אבל המשכתי ללכת
"אתה לא צריך להסביר לי" עניתי לו
"אני כבר יודעת את התשובה".
"אני מצטער"
"יופי"
המשכתי ללכת לכיוון הכיתה
"היה לי כיף אתמול" הוא צעק לי. עצרתי. הסתובבתי אליו והתקרבתי אליו
"אני חשפתי בפניך אתמול דברים שאפילו לפני החברה הכי טובה שלי לא חשפתי" סיננתי בכעס ,
"אני לא יודעת למה, אבל ציפיתי שהיחס שלך אליי ישתנה טיפה אפילו רק להגיד שלום, אבל כשעליתי להסעה הבנתי שאני לא צריכה את השלום שלך, אני צריכה את ההבנה שלך" עצרתי והסתכלתי עליו
הוא הביט בי, הוא נראה מהורהר
"אתה ראית אתמול מצב שאפילו אני לא ראיתי את אמא שלי בו בחיים" המשכתי בשקט, כמעט בלחישה "לפחות לא ברמה כזאת".
הוא המשיך להסתכל עליי, בשקט, העיניים שלו ננעצו בי, העיניים היפות שלו, דיי דניאל את כועסת עליו עכשיו.
"אני באמת מצטער, דניאל" הוא התנצל בפני, זה נראה כל כך אמיתי…
הוא ליטף את פני והזיז קצוות שיער למאחורי האוזן שלי
"מה שתגיד" אמרתי והתרחקתי ממנו, הולכת בחזרה לכיתה שלי מנסה לעצור את הרגשות שגועים בי בפנים.
—————————————————
נכנסתי הביתה אמא שלי ישבה על הספה וקראה מודעות דרושים.
"היי אמא"
"דניאל"
"מצאת משהו?" שאלתי אותה
"מחפשת" היא ענתה בקצרה ושבה למגזין דרושים.
הנחתי את התיק והתיישבתי לידה
היא הניחה את המגזין והסתכלה עליי
"מי זה היה הילד הזה אתמול?" היא שאלה אותי את השאלה שקיוויתי שלא תשאל לעולם
"זהה….. אף אחד…" עניתי לה, מנסה להתחמק
"דניאל, הוא ראה אותי במצב מאוד לא פשוט, אני לא רוצה שיתחילו לדעת מזה בכל השכונה"
"אל תדאגי" אמרתי לה "הוא לא יספר".
"את בטוחה, את בוטחת בו?" היא שאלה אותי והרימה גבה
"אני לא בוטחת בו," עניתי לה "אבל אני בטוחה שהוא לא יספר"
ובאמת הייתי בטוחה שהוא לא יספר.
"אפשר לדעת מה השם של החבר שלך?" היא שאלה אותי
צחקתי וזרקתי עליה כרית
"הוא לא חבר שלי!"
"בטחחחחח…. מה שתגידי…." היא צחקה עליי
"סתמיי"
היא חיבקה אותי
"אני מצטערת על אתמול, דניאל, שום ילד לא צריך לראות את ההורה שלו במצב כזה…." היא נשמה עמוק, "אם אבא שלך היה פה, הכל היה יותר פשוט, בשביל שנינו"
שתקתי, גם היא שתקה.
"הוא ממש רוצה לדבר איתך, את יודעת" היא המשיכה, "דיברתי איתו היום, הוא באמת מתגעגע אלייך"
"אני לא מוכנה לשמוע על זה יותר!" צעקתי, ספק שעליה ספק לאוויר. "אני לא הולכת לדבר איתו אף פעם!!"
"דניאל, הוא אבא שלך"
"הוא כבר לא אבא שלי יותר"

2 תגובות ממשיכה :)