אני ורק אני- פרק 7

קמתי בעצלות לבית ספר, זרקתי על עצמי מכנס שחור וקנגורו לבן, ציחצחתי שיניים, הכנתי אוכל ויצאתי לבית ספר, לא הערתי את אמא היום,אין לה בשביל מה לקום…. אבל העדפתי לא לחשוב על זה…
אני מעדיפה לחשוב על רועי, ועל הזמן שבילינו יחד אתמול בים ואיך שהוא בכה אתמול בבית שלי ואיך שהוא נפרד ממני בחיבוק כשהוא הלך… עליתי להסעה, והנה הוא ישב שם מדבר עם כל החברים שלו באזור האחורי של ההסעה. ציפיתי שהוא יסתכל עליי, חיוך או משהו, אל הוא אפילו לא העיף מבט, חייכתי לעצמי חיוך עצוב, ידעתי שזה מה שיקרה, התייישבתי ליד סתיו.
"מה קרה?" היא שאלה אותי
"כלום…" עניתי לה בהיסוס, לא רציתי שהיא תדע
התיישבתי לידה, הפעלתי את הMP ושמענו שירים עד שהגענו לתחנת הסעה.
העפתי מבט חטוף ברועי, וירדתי מההסעה.
~נקודת מבט רועי~
עליתי להסעה, חיכו לי כל החבר'ה מאחורה חיכו לי ,
"אחייי" צעק אליי אלון
"מה קוורה, אחי היקר?" שאלתי אותו בחיוך
"חיים דבש!" הוא חייך אליי חיוך מטומטם
התיישבתי במושב מאחורה, לפתע הרגשתי שתי ידיים מכסות את פניי
"נו אין לי כח לזה…" התלוננתי בצחוק
היא הורידה את ידייה מעיני והסתכלה עליי
"אה, עדי" אמרתי שזיהיתי את האדם המעצבן בעולם
"חיימשליי" היא אמרה, ואז צחקה וחיבקה אותי
השתחררתי בכוח מהחיבוק שלה
"כן… היי" אמרתי לה והסתובבתי לדבר עם אלון, ואז האוטובוס עצר בתחנה האחרונה, התחנה של דניאל.
מה אני עושה??!!??? שיטטטטט
אני חייב להתעלם ממנה, אני לא יכול פשוט לבוא אלייה עכשיו. זה לא מתאים. הסתובבתי בחזרה אל הכיוון של שיר, אדם ונוי והתחלתי לדבר איתם, שמעתי את הדלת של האוטובוס נפתח ודניאל עלתה, הלב שלי התחיל לדפוק מהר… יש מצב שאני מרגיש אליה משהו?
הרגשתי את המבט שלה ננעץ בי לשתי שניות ואז היא התיישבה ליד חברה שלה, סתיו נראה לי.
בהיתי בכיסא שהיא התישבה בו כמה שניות שכנראה היו יותר מדי זמן כי עדי הסתכלה עליי
"הכל בסדר רועיקי?" היא שאלה אותי בקול מתחנף, היא מחבבת אותי אני יודע, אבל אני לא מרגיש אליה משהו, ואם אני כבר מרגיש אליה משהו זה עצבים.
"לא, שום דבר" עניתי לה בטון משועמם וחזרתי לדבר עם אדם.
~נקודת מבט דניאל~
אחרי שיעור שני, שיעור מתמטיקה. ביקשתי לצאת לשירותים והמורה אמרה לי חמש דקות ואני חוזרת.
הלכתי במסדרון שריק באופן מפתיע מתלמידים. הגעתי לדלת של השירותים שלפתע שמעתי קולות של ריצה מהקצה השני של המסדרון, זה היה רועי. הסטתי את מבטי ופתחתי את הדלת
אבל הוא רץ ממש מהר
"אפשר לדבר?" הוא שאל אותי, מתנשף מהריצה
"אין לנו על מה לדבר" עניתי לו באדישות ונכנסתי לשירותים

2 תגובות ממשיכה :)