אני ורק אני- פרק 61

~נקודת מבט דניאל~
"את בטוחה שאת בסדר?" דיוויד הסתכל עליי בפנים דואגות
"הכי בסדר שאני יכולה להיות" הרגעתי אותו וחייכתי חיוך קטן
הוא חייך אליי בחזרה ושפשף את ידו על כתפי. יצאנו משער בצפר והתקדמנו עד להסעה של דיוויד
"ביי" הוא נעמד מולי
"ביי" נפרדתי ממנו וחיבקתי אותו
"הכל יהיה בסדר" הוא לחש לאוזני
הנהנתי בשקט והידקתי את האחיזה בו
"אתה אח טוב דיוויד" אמרתי בשקט
"אני יודע" הוא גיחך והתנתק ממני
פתאום הבחנתי במשהו, מאחורי ההסעות, מכונית שחורה
כיווצתי את עיניי וזיהיתי את השיער הבלונדיני של ליאו
נשפתי בכעס, "חכה שנייה" הודעתי לדיוויד והתקדמתי בכעס לכיוון המכונית השחורה והמבריקה
"למה אתה עוקב אחריי?!" אמרתי בקול כעוס כשהגעתי למרחק של שני מטר מהמכונית
"אל תחמיאי לעצמך" הוא גיחך והוריד את משקפיי השמש מעיניו, חושף את עיניו היפות
"אני אתקשר למשטרה" איימתי עליו
הוא צחק "ותסכני את רועי המסכן שלך?" הוא שאל
נעצתי בו את מבטי הקפוא לשנייה ואז הסתובבתי משם בכעס, מתחילה ללכת בחזרה לכיוון ההסעות. שמעתי את דלת המכונית שלי נפתחת ואז נסגרת בטריקה, ולאחר שנייה הרגשתי את ידו תופסת בכתפי.
"פשוט תעזוב אותי" הסתובבתי אליו בכעס והעפתי ממני את ידו
"אני מצטער בסדר?" הוא התנצל "אני רק עושה את העבודה שלי"
"מה העבודה שלך?" שאלתי בכוונה להתקיל אותו, אני מניחה שאני כבר יודעת במה הוא עובד
הוא היסס "אני לא יכול להגיד"
"ואני לא חייבת לדבר איתך! תפסיק לעקוב אחריי" צעקתי עליו והסתובבתי בחזרה לכיוון ההסעות, מביטה בכעס אל עבר חבורת ילדים שבהתה בנו
נכנסתי להסעה והתיישבתי ליד נוי
"מה קרה?" היא שאלה אותי בדאגה
"כלום" פלטתי בקול לא משכנע במיוחד
היא הסכלה עליי בחשד, היה ברור שהיא לא מאמינה לי, אך היא לא ניסתה להיכנס לפרטים וחזרה לענייניה עם אדם.
"תגידי, מי זה היה הבלונדיני הזה שדיברת איתו מקודם?" אלון התיישב לידי
"אמ… דיוויד?" עניתי בבלבול
"לא, נו ה… גדול יותר, נראה לי מ י"ב"
הבנתי שהוא מדבר על ליאו
"הוא לא מהבצפר… הוא ידיד" אמרתי בהיסוס
"איך זה שלא דיברת עליו אף פעם?" הוא שאל בחשד
משכתי בכתפיי "אני לא חייבת לספר לכם הכל אתה יודע"
הוא הסתכל עליי כמה שניות ולבסוף משך בכתפיו בהשלמה ונשען על המושב
נאנחתי אנחת הקלה קטנה ובלתי מורגשת וצחקתי כשקלטתי את עומרי מחקה עם עצמו את נוי ואדם.

* * *

ירדתי מההסעה והתחלתי ללכת בזיגזגים על המדרכה.
אני ורועי… זה מסובך מדיי… כל העניין הזה… זה גדול עליי… וזה מסכן אותי ואת רועי ואת כולם. התחלתי לבעוט באבן קטנה לאורך הדרך, שוקעת במחשבות.
הרמתי את ראשי כשהגעתי לרחוב. ולמרבה ה'הפתעה' ראיתי את ליאו נשען על המכונית שלו, משחק בקנדי קראש או פלאפי בירד או משהו
נשמתי עמוק והחלטתי להתעלם ממנו, הפניתי את ראשי לכיוון הבניין והמשכתי ללכת
"אמרתי לך שהנסיעה יותר קצרה איתי" שמעתי אותו אומר כאשר הגעתי למרחק של כמה מטרים ממנו
התעלמתי ממנו והמשכתי ללכת, נחושה להימנע מעוד ריב מיותר
"תקשיבי, אני יודע שאת לא רוצה לחשוף את רו-"
"באמת נראה לך שאני אגיד לך משהו?! גם אם ידעתי?!" התפרצתי לדבריו והסתובבתי אליו בכעס
הוא הפסיק להתקדם לכיווני והלך צעד קטן אחורה
"פשוט תעזבו אותי" אמרתי בכעס וזרקתי את ידיי באוויר, לאחר מכן הסתובבתי בחזרה ונכנסתי לבניין, לא נותנת לליאו זמן להגיב
~נקודת מבט ליאו~
"סעמק!" ניכנסתי לאוטו וטרקתי את הדלת בחוזקה
זה לא קורה לי! אני לא מאמין….
שלפתי את הטלפון מהכיס והתקשרתי לאבא
"אליהו, אנחנו צריכים לעזוב את זה" אמרתי במהירות כאשר שמעתי אותו עונה לשיחה
"אני צריך את הילד ליאו!" הוא נבח
"אז תוותר עליו!"
"אתה יודע שאני לא יכול.." הוא ענה בכעס
"אבל הוא רק ילד! במה הוא כבר יכול לעזור לך?!" שאלתי בחוסר סבלנות
"קשה למצוא עובדים היום… אתה יודע את זה… כמעט כל העסקים שלנו נסגרו בגלל פשיטות של המשטרה, אנחנו צריכים את הילד הזה" הוא אמר שוב
"אני לא הולך לעזור לך למצוא אותו!" אמרתי בהחלטיות
הוא שתק לכמה שניות, שמעתי ברקע קול של דלת נפתחת, ואז את אבא שלי מנהל שיחה קצרה ובלתי מובנת עם מישהו
"אתה גם לא צריך לעזור לי למצוא אותו, אתה משוחרר מהמשימה" הוא אמר וניתק את השיחה
בהיתי בטלפון כמה שניות
מה לעזאזל?! מה נדפק עם הבנאדם הזה?!
חייגתי מהר לבנג'מין, אחד העובדים של אבא שלי. אני חייב לברר מה קרה
"בנג' איזה התפתחות יש עם הילד?!" פתחתי את השיחה במהירות
"מצאו אותו, האנשים בניו יורק מצאו אותו" הוא אמר, שמעתי בקולו שהוא מתרגש
"הוא… בניו יורק?" שאלתי בבלבול וקימטתי את מצחי
"כן! הם מנסים להביא אותו בנחמדות… הוא גר במקום עם יותר מדיי שמירה" הוא הסביר
"ו…. אתה יודע מה עושים עם הילדה?" שאלתי בחשש
"אבא שלך מניח שהיא יודעת יותר מדי, ושהיא יודעת יותר ממה שהיא מספרת" הוא התחיל
"ו….." זירזתי אותו
"לא יודע אחי, הדבר היחיד שאני יודע זה שהוא אמר שהוא ישים מישהו שיודע להוציא מידע עליה" הוא סיים
שתקתי "את מי שמים עליה?" שאלתי לבסוף
"לא יודע"
"ואין מצב שעוצרים את זה?" שאלתי בתקווה
"מצטער אחי" הוא מלמל וניתק את השיחה
מלמלתי קללה בכעס ונסעתי במהירות לרחוב שלנו, מחנה את המכונית מול הבית של אבא שלי
פתחתי את דלת הבית בלי לדפוק ועליתי במדרגות בריצה, פורץ לחדר שלו וטורק את הדלת אחריי
"ליאו!" הוא נהם
"אתם עוזבים את הילדה" ציוויתי
"זה לא נתון להחלטתך" הוא אמר בשלווה וחזר למסמכים שהונחו על שולחן העבודה
"עוד כמה ימים אני בן עשרים! נראה לי שיש לי זכות להחליט אם נעזוב או לא נעזוב את הילדה!" נבחתי עליו
הוא לא הגיב, מה שרק הגביר את הזעם בי
"אתם תעזבו את הילדה…. או שאני מתפטר" אמרתי בהחלטיות
הוא הרים את מבטו אליי, עיניו גדלו בהפתעה
אף פעם לא חשבתי שאני אגיע למצב שבו אני אתפטר. למרות שתמיד רציתי.
"אתה לא רציני!" הוא כעס
עכשיו הרגשתי בטוח הרבה יותר בהחלטה שלי
"תבחר אם אתה מוותר על רועי, או מוותר עליי" אמרתי בהחלטיות והסתכלתי עליו
הוא נאנח "בוא שב… נדבר על זה ו-"
"לא רוצה לשמוע את הבולשיט שלך יותר!" קטעתי את דבריו "אני מתפטר" אמרתי בהחלטיות ושלפתי את האקדח שלי מהכיס, משליך אותו על הריצפה ועוזב את המשרד שלו
~נקודת מבט אליהו~
נער טיפש! הוא לא מבין מה הוא עשה
הרמתי את השפורפרת וחייגתי ליקיר
"אה?" הוא ענה
"אתה אחראי על הילדה" הודעתי
הוא גיחך, הבנתי שהוא מרוצה "אין בעיה" הוא ענה
"ו…יקיר?" אמרתי במהירות כשהבנתי שהוא הולך לנתק
"מה?"
"אם היא לא מדברת היא תסבול"
"תהיה בטוח בזה" הוא גיחך וניתק את השיחה
הנחתי את השפורפרת בחזרה במקומה והתרווחתי במושב, צופה במכונית של ליאו יוצאת במהירות מהשכונה.
~נקודת מבט דניאל~
קמתי מהספה לאחר שנשמעה סדרת דפיקות על הדלת
"ליאו?" שאלתי בבלבול כאשר פניו נגלו לפניי מאחורי הדלת
"אני צריך לדבר איתך" הוא אמר בטון רציני
"אני לא יודעת כלום! ובטח שאני לא מדברת איתך!" אמרתי בכעס ובחוסר סבלנות
"את לא רוצה לדעת במה עבדתי?" הוא שאל ברצינות, עיניו לא יורדות מפניי לשניה
שתקתי בהלם "מה זאת אומרת -עבדתי- ?" שאלתי לאחר כמה שניות
"זה מה שאני רוצה לדבר איתך עליו" הוא ענה בכנות
"למה אני?" שאלתי בבילבול וקימטתי את מצחי
"טוב… אין לי כל כך הרבה חברים את יודעת…" הוא גיחך וגירד את ראשו
אני לא יודעת למה… אבל הרגשתי שהוא ממש כנה איתי
ולכן בחצי שעה אחר כך מצאתי את עצמי מקשיבה לסיפור חייו של ליאו
"אז למה אתה פה בעצם?" שאלתי לאחר שהוא גמר להסביר
"אבא שלי מציב כנראה מישהו חדש עלייך… ובואי נגיד שהוא לא נחמד כמוני" הוא אמר ושיחק עם אצבעותיו
"אבל אני לא יודעת כלום! שילכו לאבא של רועי או משהו, למה הם נדבקים אליי?!" שאלתי בחוסר הבנה
"הם יודעים שאת הנקודת חולשה שלו… והם רוצים להביא אותו לארץ“ הוא ענה, עיניו לא יורדות מאצבעותיו
"למה הם רוצים אותו בארץ?" שאלתי, עדיין מבולבלת
"אמרתי לך… לאבא שלי חסרים עובדים….. עכשיו במיוחד אחריי שעזבתי" הוא הסביר
"אז מה אני צריכה לעשות?" שאלתי בחשש
"כדי שאבא שלי יעזוב אותך, שני דברים; דבר ראשון את ורועי חייבים להיפרד, לא לשמור על שום קשר" הוא עצר ונשם נשימה עמוקה
קפאתי
"ודבר שני, רק אם את מוכנה, אני רוצה שתעזרי לי להפיל את אבא שלי" הוא אמר בשקט וסוף סוף הרים את מבטו אליי
הוא לא צחק בכלל.