אני ורק אני- פרק 56, סורי שהעלתי רק עכשיו

~נקודת מבט רועי~
עבר שבוע מאז שדיברתי עם דניאל. היא לא רוצה שאני אבוא לקחת אותה. אני לא יודע אם אני יכול לבוא לקחת אותה.
לא שיתפתי את אברהם בשום דבר, כדי לא לחשוף את הבן שלו, שון, כמו שדניאל ביקשה ממני.
"בואי" קראתי לקארי
היא הרימה את מבטה מהספר והסתכלה עליי בלי עניין
"נו מה? בואי כבר" צחקתי ותפסתי בזרועה והקמתי אותה מהכיסא
"נו רועי…." היא התחננה והושיטה את ידה לספר
"רוצה את הספר?" שאלתי ולקחתי את הספר במהירות
"נו תביא!" היא אמרה בקול כעוס
"את משעממת אותי עם הספרים שלך" אמרתי וסגרתי את הספר והנחתי אותו בצד
"נו, אז למה אתה מחכה? תביא לי חליפה של ליצן וכדורי ג'אגלינג ואני אדאג שלא יהיה לך משעמם" היא ענתה בציניות
"הא הא, לא מצחיק" התגריתי בה
"ואתה, בדרן משהו" היא צחקה והתיישבה על הספה
"משהו משהו" צחקתי והלכתי למקרר
זרקתי לה בקבוק ספרייט
היא תפסה אותי ביד אחד
"וואו, כל הכבוד" שיבחתי אותה
"על מה?" היא לא הבינה
"שתפסת בקבוק ביד אחת ממרחק של 15 מטר?" אמרתי בציניות
"אה… אני שיחקתי בנבחרת של הביצפר פעם, של הכדורשת" היא אמרה
פתחתי פחית של XL ולקחתי לגימה
"אז מה עשית עם קלריס?" היא שאלה פתאום
"מה עשיתי עם קלריס?" לא הבנתי
"ג'וש" היא אמרה
"הזהרתי אותה, אבל אני לא אבא שלה, שתעשה מה שהיא רוצה" אמרתי באגביות
"אתה יודע , יש משהו שלא מסתדר לי" היא אמרה
"מה?"
"כאילו… אתה יכולת למצוא לך כל כך הרבה חברים, להשתלב אצל הכי מקובלים, אבל אתה כאן איתי, הילדה המשוגעת שאף אחד לא מדבר איתה… זה פשוט לא מסתדר לי"
נאנחתי "אני לא מדבר על זה יותר"
"אתה חייב" היא אמרה
"את לא יכולה להכריח אותי, כבר הסברתי לך למה" אמרתי
"אבל לא הבנתי, אתה צריך לגרום לי להבין" היא ענתה
"כי……" היססתי
"מה?"
"בישראל הייתי בחבורה של המקובלים… הם לא היו כאלה כן? אבל פשוט אני רוצה לראות איך זה מבחוץ" נכנעתי
"אז אני ניסוי?" היא שאלה בקול לא מופתע
"לא! למה את מחפשת בעיות?" שאלתי קצת בכעס
"לא משנה" היא אמרה ופתחה את הספר שלה
הסתכלתי עליה כמה שניות ולגמתי מהפחית
הרמתי את אחד השלטים והפעלתי את הרדיו, מתופף על הפחית עם האצבעות
פתאום הטלפון צלצל
התקדמתי אליו בהליכה איטית, תוך כדי שאני עושה תנועות שאמורות להיות ריקוד
"הלו?" הרמתי את הטלפון
"רועי?" שמעתי את קולה של דניאל
"דניאל את יודעת שזה מסוכן להתקשר לפה…." מלמלתי, מנסה להשתיק את האושר שאני מרגיש משמיעת הקול שלה כדי שאני אשמע כעוס
"אני יודעת פשוט….." היא מלמלה
התחיל ברדיו השיר kiss me slowly
אויי זה כזה קיטשי
"זה בסדר, תמיד נחמד לשמוע את הקול שלך" אמרתי, נכנע לאושר
"זה גם נחמד לשמוע אותך אחרי שאתה בורח לניו יורק." היא ענתה בציניות
חייכתי ונשענתי על השולחן
"אז איך איתך?" שאלתי
"בסדר, חבר שלי בניו יורק, הצלחתי לדבר איתו רק פעמיים במשך שבועיים" היא אמרה
גיחכתי "הלוואי שיכולתי להיות איתך" אמרתי
"כן…. אולי תבוא?" היא שאלה בתחנונים
"אם אני בא את חוזרת איתי" הסברתי
"לא אני לא"
"דניאל…."
"אתה יכול בבקשה להגביר את השיר, אני אוהבת אותו" היא ביקשה
"איך שמעת אותו?" שאלתי והגברתי את העוצמה
"שמעתי" היא ענתה בקצרה
"אזז… למה זכיתי בשיחת טלפון הזאת?" שאלתי
"אני גם יכולה לנתק" היא איימה
"אבל את לא תנתקי" חייכתי לעצמי
"צודק" היא אמרה בקול המתוק הזה שלה
"אבל רציני למה התקשרת?" שאלתי ברצינות
"אסור לי לדבר עם החבר שלי?" היא שאלה בתמימות
"אבל זה מסוכן! אני רק דואג לך," הסברתי בקול מתחנן
"אני לא צריכה שתדאג לי" היא החזירה לי בקול ארסי
"את כן! את לא מבינה את זה עכשיו אבל את כן!" הסברתי לה
"אז תסביר לי רועי, אני לא מבינה, תסביר לי!" היא אמרה בקול כעוס
"אני לא רוצה שתיפגעי, האנשים האלה מסוכנים!" הסברתי
"אז למה אני לא יכולה להתקשר אליך?"
"כי הם יעלו על זה" הסברתי
"גם מהטלפון של אמא שלי?" היא שאלה
"דניאל אני לא יודע! אבל אני לא רוצה לקחת סיכונים! את חשובה לי מדיי בשביל שאני אתן לך להיפגע מהבעיות שלי!"
היא שתקה
השורה האחרונה של השיר ו…. נגמר
"הלוואי שיכולת להיות פה עכשיו ולנשק אותי באיטיות" היא אמרה בקול עצוב וניתקה את השיחה
משאירה אותי עם המילים של סיום השיר מרחפות באוויר
"מה קרה?" שמעתי את קארי שואלת, אבל זה נשמע כאילו היא מדברת אליי מעולם אחר
"לא משנה" התחמקתי
היא הסתכלה עליי כמה שניות ואז החליטה שהיא לא תתערב
פתאום קלריס וג'וש התפרצו לבית בצחוקים
אני וקארי הסתכלנו עליהם בהפתעה
מצד העין ראיתי את קארי מתפתלת באי נוחות ומנסה להתחבא מאחורי הספר
אבל ג'וש קלט אותה
ירד לו החיוך
"בוא מאמי, תתעלם" שמעתי את קלריס לוחשת לו
עלה לו מבט כעוס על הפנים
"לא רוצה לראות את המשוגעת הזאת, אני ממליץ לך להתרחק ממנה" הוא מלמל ופנה אליי
"אתה יכול להמשיך להמליץ, לא אכפת לי" אמרתי בקול כעוס
"הילדה מטורפת, אני אומר את זה לטובתך, תתרחק מהמפגרת" הוא הזהיר והתקרב אליי
"אל-תדבר-אליה-ככה" אמרתי לו בקול מזהיר והדגשתי כל מילה כאילו שהוא מטומטם
"למה-מה-אתה-תעשה-לי?" הוא חיקה אותי בקול מאיים
"אתה רוצה לראות?" איימתי
"תראו אותך… מגן על חברה שלך הזונה" הוא נבח עליי את המילים
"על תדבר אליה ככה!" איימתי
ואז הרגשתי שאני צריך להבהיר שהיא לא חברה שלי
"והיא לא חברה שלי, יש לי חברה" הוספתי
"אז… בוא נספר לה איך אתה מגן על מישהי אחרת" הוא איים, ובקולו שמעתי שהוא מרגיש שהוא ניצח
גיחכתי "אתה לא מכיר את חברה שלי"
"אני בטוח שהיא פצצה" הוא התגרה בי
"אתה לא מדבר עליה" איימתי עליו, מי נראה לו שהוא
"ג'וש…" קלריס ניסתה להרחיק אותו ממני
"אם אתה מסתובב עם זאתי" הוא הצביע על קארי "חברה שלך כנראה יותר זונה ממנה"
קפצתי עליו והפלתי אותו על הרצפה, החטפתי לו אגרוף לצד הפנים
הוא תפס את צווארי ובעט לי בבטן
התקפלתי והוא סובב אותנו בתנועת יד מהירה
"גוש!" קלריס צעקה וניסתה להפריד בינינו
שרטתי לו את הפנים ויצאה לי מין נהמה חייתית כזאת מהגרון
"רועי!" קארי קראה והרגשתי אותה מושכת אותי ממנו
בעטתי לו בפרצוף ונתתי לה למשוך אותי רחוק ממנו
הוא כיסה את האף שלו, שהתחיל לדמם, אני נחתכתי בשפה
קלריס משכה את ג'וש לכיוון של המטבח והושיטה לו נייר
הוא קירב אותו לאף שלו ומיד הנייר נצבע באדום
"כואב לך?" היא שאלה
"הוא שבר לי את האף….הוא שבר…" הוא מלמל והוריד את הנייר מהאף שלו
יצאה מהפה של קלריס צווחה קטנה ומבועתת
האף שלו היה מעוקם לגמרי, דם נזל ממנו בלי הפסקה
קלריס הוציאה מהר את הטלפון שלה וחייגה לאברהם
היא הסבירה לו מהר את המצב והסתכלה עליי במבט כעוס
ג'וש… הוא שלח לי מבט רצחני
"בוא" קארי לחשה לי והקימה אותי בעדינות
הלכנו לשירותים, היא הביאה לי חתיכת נייר רטובה ושמה אותה על השפה שלי
"איפה הוא בעט בך?" היא שאלה
נגעתי באיזור שהוא בעט לי בוא ועבר בי רעד של כאב
נאנקתי
הנחתי את הנייר על השיש והורדתי את החולצה
היה לי סימן כמעט עגול מושלם באיזור שמתחת לצלעות
הרגשתי את מבטיה של קארי ננעצים בי ואז בפציעה
"למה רבת איתו בכלל יא מטומטם?" היא שאלה בצחוק
"כי הוא קילל אותך" עניתי
"למה באמת?" היא שאלה
הרמתי אליה את מבטי
"כי הוא קילל אותך ואת דניאל"
"מי זאת דניאל?" היא שאלה בקול שקט
"חברה שלי מהארץ" עניתי בקצרה
לקחתי מגבת והרטבתי אותה, אחר כך סחטתי אותה וכרכתי אותה סביב הגוף
"לא חשבת לספר לי שיש לך חברה?" היא שאלה
"מה זה משנה" פסלתי את שאלתה
"למה עזבת?" היא פלטה פתאום
"היו לי את הסיבות שלי"
"אתה חוזר?"
"אני מקווה"
היא הנהנה הנהון קטן ונשענה על השיש
"שברת לו את האף" היא אמרה וחייכה
"כן" חייכתי גם וזזתי קצת, הרגשתי כאב חד בצד הגוף
"אח.." התלוננתי וחזרתי לתנוחה הקודמת
"מסכן מה הוא עשה לך הג'וש הזה.." היא אמרה
"כן, כאילו מה אני עשיתי לו? סך הכל שברתי לו את האף" צחקתי
שתקנו, שמענו את הדלת נפתחת וקולות של צעדים שיוצאים החוצה
הדלת נטרקה
~נקודת מבט שון~