אני ורק אני- פרק 5

כבר הייתי בדרכי בריצה הביתה
משאירה אחרי את רועי, בחושך, לבד.
הגעתי הביתה, חושך אימים בחוץ, אור פנסי הרחוב מרצד על המדרכות
עליתי מהר הביתה, כולי מתנשמת ומתנשפת מהריצה הארוכה
ניסיתי לפתוח את הדלת אבל נעלתי אותה, איפה המפתח, איפה המפתח???
הוא לא בכיסים, הוא לא בשום מקום…..!!!
ואז נפל לי האסימון..
הוא נשאר בים!!
מה אני עושה מה אני עושה??
יש את המרפסת… אבל אף פעם לא נכנסתי משם, וזה מעל הרחוב, מרחק של 4-5 מטר מהמדרכה.
אני חושבת על זה: מצד אחד יש מצב שאמא עדיין ישנה מרוב אלכוהול אבל מצד שני יש מצב שהיא ראתה את הפתק ושלא הגעתי עד שבע ותשתגע מרוב אלכוהול.
אני חייבת לעשות את זה יצאתי למרפסת הגדולה שפתוחה תמיד, שצמודה למרפסת שלנו במרחק של מטר וחצי בערך, ויש קורת בטון דקה שמחוברת בינהם, נשמתי עמוק, זה עכשיו או לעולם לא.
טיפסתי על הגדר, שמתי רגל ראשונה על הקורת בטון, ואז רגל שנייה, החזקתי חזק את הבליטה הקטנה שבקיר והתקדמתי צעד פצפון, ועוד אחד עשיתי עוד צעד, טיפה יותר גדול ואז הרגל שלי השתחררה. הרגשתי שאני מאבדת שיווי משקל ושאני עומדת לפול
"דניאלל!!!!" שמעתי צעקה, זה היה רועי
לא עניתי לו
הוא רץ לעבר הבניין,
"דניאל יש לי מפתח, תרדי משם!!" הוא צעק לי, מנסה לשכנע אותי לרדת.
חזרתי בחזרה אל המעקה, וקפצתי מעליו, הסתכלתי למטה, לחפש את רועי, אבל הוא לא היה שם, הסתכלתי בכל הרחוב עברתי בזריזות על כל האזורים ולפתע
הרגשתי מישהו תופס את הכתף, הסתובבתי בבהלה
"וואו תירגעי" רועי צחק
חייכתי אליו
"יש לך את המפתח?" שאלתי אותו
בתגובה הוא נופף לי מול הפרצוף עם המפתח ששכחתי בים
"ישר שראיתי ששכחת אותו, רצתי אחריך, אבל באיזשו שלב איבדתי אותך אז לקח לי זמן להגיע".
הוא הסביר לי
"לא, זה בסדר…"עניתי לו,
טיפה נבוכה מהסיטואציה
לקחתי את המפתח מהיד שלו.
"אתה יכול ללכת, תודה" אמרתי לו, לא רוצה שהוא יכנס לבית שלי ויראה את אמא שלי שלא משנה איזה מצב שהיא נמצאת בו עכשיו
"השתגעת?!" הוא שאל אותי "אין מצב, אני רואה שהכל בסדר ואז אני טס אם את רוצה" הוא חייך אליי
איך יכולתי להתווכח עם החיוך היפה הזה?
פתחתי את הדלת של הבית ואז…….

2 תגובות ממשיכה :)