אני ורק אני- פרק 47 ארוך במיוחד (:
”זה ה-…” דיוויד שאל בחשדנות
הנהנתי בהלם, מה זה עושה פה?!
פתחתי את האייפון, ודיפדפתי בו קצת
פתאום הבחנתי במשהו… אין קליטה של החברת סלולר
הוא הוציא את הכרטיס usim
”זה נורא מוזר…” מלמלתי לעצמי
”מה מוזר?” דיוויד שאל
שכחתי שהוא פה
”זה“ הראיתי לו את הסימן של האין קליטה
”הוא הוציא את הסים החוצה” דיוויד אמר
”אבל למה?” שאלתי בחשדנות
התחלתי לדפדף בתמונות
כמעט הכל היה תמונות שלי ושל רועי
הרגשתי את הרגל של דיוויד מטופפת בעצבנות
פתאום קלטתי תמונה של רועי ואלון בלי חולצה, עושים פרצוף רציני למצלמה
”אמא… איזה חתיך…” מלמלתי לעצמי
”הלו… שיחות על בנים, לא איתי” דיוויד הרגיע אותי
”כן… סליחה דנוויד“ מלמלתי והמשכתי לחטט לו בתמונות
הכל היה תמונות של רועי, או שלי ושל רועי
נעצרתי על תמונה שלו, התמונה הכי יפה שלו, העיניים הכחולות העמוקות שלו הביטו למצלמה, השיער שלו היה טיפה מבולגן.. והוא חייך חיוך קטן…
”טוב, אין כאן כלום” דיוויד אמר בעצבנות
מה יש לו?!
יצאתי מהתמונות ונכנסתי לאנשי קשר
היה שם את נוי, אדם, אלון, עומרי,שירה עוד כמה שמות שלא הכרתי ואז ראיתי שני מספרים צמודים
באחד היה כתוב ’דניאליי שלייי’ ולב
חייכתי
והמספר השני היה ’שתוק ואל תענה’
אוקיי,.. מוזר
”אני לא יכולה להתקשר, נכון?” שאלתי את דיוויד
הוא הניע את ראשו לשלילה
יצאתי מהאנשי קשר
יש לו רק משחק אחד, קאנדי קראש, וזהו
נכנסתי לפתקים והיו שם מלא פתקים ריקים, נכנסתי לכל אחד מהם ובדקתי אותם
הגעתי לאחרון
ירדתי למטה, ולמטה, ולא הגעתי לסוף
פתאום קלטתי ’לדניאל’
התרגשתי והמשכתי לרדת עוד ועוד ועוד
ופתאום נפרש מולי מכתב ארוך
התחלתי לקרוא אותו
’דניאל, אני אוהב אותך, אני מצטער, לא היתה לי ברירה, אני אנסה לשמור איתך על קשר כמה שאני אוכל, תשמרי על הטלפון-’
המשכתי לקרוא עוד, העיניים שלי נצצו מדמעות
’קשה לי להסביר את זה, אני גם לא יכול להסביר את זה, אני מפחד שתיפגעי, אני רק רוצה שיהיה לך טוב…-’
קמתי ורצתי מהספרייה
הגעתי לאיזור של כיתות ז’
והתיישבתי מאחורי אחת הכיתות, באיזור נטוש כזה, שלא היה בו אף אחד
’הייתי חייב לעזוב, אני לא יכול לומר לאן, אסור לך לחפש אותי בשום פנים ואופן..-’
התחלתי לבכות בשקט
’אבא שלי עשה משהו… והוא היה חייב להחזיר חוב… ולא היה לו איך, לא רציתי להסתבך בדבר הזה.. והאפשרות היחידה שלי היתה לברוח,
ואני הרוס מזה, אני לא יכול לדמיין את החיים שלי בלעדייך, ברגע שידעתי מזה התפרקתי מבפנים, המחשבה שאני אצטרך לעזוב אותך קרעה לי את הלב… אבל עשיתי מה שהיה צריך לעשות כדי לשמור עליי ובעיקר עלייך מכל מה שאבא שלי הסתבך בו….
אסור לך לחפש אותי, אחרי שתסיימי לקרוא את המכתב תמחקי אותו, ואסור לך לנסות להשיג משהו במשטרה, בחדשות או מעבר לזה. זה חשוב דניאל, ואני כאן, מקווה שאת מבטיחה לי את זה. אסור לך לדבר על זה עם אף אחד… תבטיחי לי!
אני מרגיש שאני הבנאדם עם הכי הרבה מזל בעולם שפגשתי מישהי כמוך, אני מרגיש שפעם ראשונה זכיתי לאהוב מישהו שאוהב אותי בחזרה, המקום הכי גדול בלב שלי שמור לך, ואני תמיד אחכה לך, אני מבטיח שאני אחזור. בשבילך.
אני אוהב אותך יותר ממה שתוכלי לדמיין ואני מצטער מעבר לכל דמיון.
מאוהב בך, רועי.’
”אני אוהבת אותך” מלמלתי בלחש
שמתי את ראשי בין רגליי, הרגשתי דמעה יורדת על לחיי, היה לי גוש בגרון
פתאום הרגשתי מישהו נוגע בעדינות בראשי
זה היה דיוויד
הוא החזיק בידו את התיק שלי והסתכל עליי בדאגה
קמתי וחיבקתי אותו
התפרצתי בבכי מטורף, בכי שלא יכולתי לשלוט בו, בכי של אכזבה ושל געגוע
התייפחתי לתוך חיבוקו הגדול של דיוויד
”את באה איתי” הוא אמר והחזיק בידיי הוא הסתכל לי בעיניים
הנהנתי וניסיתי לשלוט בעצמי
”תירגעי..” הוא אמר בשקט וחיבק אותי שוב
”דיוויד… הוא.. הוא עזב” אמרתי והבכי התפרץ בלי שליטה
הוא חיבק אותי בהבנה
”זה בסדר..” הוא מלמל
”אתה לא מבין” גימגמתי ”הוא לא חוזר”
הוא הסתכל עליי בהלם ”למה?” הוא שאל
באתי לספר לו, ואז נזכרתי במה שרועי כתב… ’אסור לך לדבר על זה עם אף אחד’
”לא…לא משנה” מלמלתי
הוא הסתכל עליי בחשדנות
והתחלנו ללכת מחובקים לשער של הבית ספר
”הפ! חבובים, לאיפה זה?” השומר עצר אותנו
”מחכים לנו בחוץ” דיוויד אמר ברוגע
”בלי פתק מהמזכירות אני לא יכול להוציא אותכם” הוא אמר
דיוויד שלף מהכיס פתק והושיט אותו לשומר, הוא הנהן ופתח את השער
יצאנו וישבנו בתחנה של אחת ההסעות
דיוויד הוציא את הטלפון וחייג לאיזשהו מספר
”אני בבית ספר, בוא לאסוף אותי” הוא אמר בקצרה , סיים בתודה ובמהר וניתק את השיחה
”מי זה היה?” שאלתי, קולי היה צרוד
”מונית, נהג שעובד גם באכסנייה, איש טוב” הוא אמר בקצרה
הנהנתי והשענתי את ראשי על כתפו של דיווד
תגובות (2)
אז תמשיכי עכשיו ומחר אל תעלי!!!!!!
תמשיכי היום ומחר על תעלי וגם אני עושה עבודת שורשים
אהה תמשיכ!!!!!!