אני ורק אני- פרק 46

~נקודת מבט דניאל~
השעון מעורר צלצל, פיהקתי ופתחתי עיניים
ו… רועי לא היה לידי, המקום שלו היה קר… הוא כנראה הלך מזמן… לא הבנתי למה
פתאום נזכרתי במה שהוא אמר לי אתמול לפני שנרדמתי… ׳אל תשכחי אותי..׳
התחלתי להילחץ… איפה הוא??
החלטתי להירגע ולהתארגן, בטוח אני אפגוש אותו בביצפר…
התלבשתי, צחצחתי שיניים, הסתרקתי והכנתי ארוחת בוקר. פתאום אמא שלי הופיעה.
”אמא, ראית את רועי?” שאלתי בלי להסתכל עליה
”למה? הוא ישן פה?” היא שאלה, אבל לפי הקול שלה הבנתי שהיא לא מופתעת
”כן, ראית אותו?” שאלתי בעצבים
”לא ראיתי” היא ענתה
התחלתי לדאוג… שמתי את האוכל בתיק
”דניאל, למה הוא ישן פה?” היא שאלה
”ככה” התעצבנתי ושמתי את התיק על הגב
”כי הוא חבר שלי, והוא יכול לבוא לישון פה מתי שהוא רוצה” הוספתי
וחייגתי את המספר של רועי
הגעתי למשיבון הקולי
התקשרתי שוב, ושוב, אבל הגעתי לאותו מקום כל פעם.
התעצבתי קצת ויצאתי להסעה
חיכיתי כמה דקות ועליתי לאוטובוס
העפתי מבט בסתיו, שכל השמחת חיים ירדה לה, והיא התחילה להידרדר… שמעתי שגם ההורים שלה מתגרשים… זה גרם לי להיות עוד יותר עצובה
התקדמתי והתיישבתי במקום שהיה שלי ושל רועי…. הוא לא ישב שם.
”דני!!!!!!!!!!!” נוי קפצה עליי והתיישבה לידי
”מה קרה?” היא שאלה כשהיא הבחינה בפרצוף המדוכדך שלי
”כלום…. רועי” אמרתי
”איפה הזאטוט הזה באמת?” היא שאלה
”זאטוט?” שאלתי בצחוק
”נו דניאל….. איפה הוא?” היא שאלה
”לא יודעת… הוא ישן אצלי אתמול וכשהתעוררתי הוא לא היה שם” אמרתי בצער
היא נראתה מהורהרת ”לא מתאים לרועי…” היא מלמלה ושלפה את האייפון חמש אס שלה וחייגה לרועי
”לא עונה…” היא מלמלה
”מוזר…” מלמלתי
”כע, אבל מה את דואגת?, הוא בטח בבצפר” נוי עודדה אותי.
חייכתי חיוך עייף והסתובבתי לקשקש עם כולם
~נקודת מבט רועי~
ארזתי בגדים, כמה תמונות ,בלוק ציור, ואת הטלפון הקטנטן החדש שלי…
”רועי בבקשה אל תעשה את זה” אבא שלי נכנס לחדר….
”מה אני אעשה, לא רוצה להיות פושע” אמרתי בעצבים וסגרתי את המזוודה הקטנה
”אבל מה איתי?” הוא שאל
”אתה יכול ללכת להזדיין!” צעקתי עליו ויצאתי מחדר
התקשרתי לדוד שלי, אברהם, איש עסקים מצליח ועשיר בניו יורק. הוא מכיר את אבא שלי ואת הבעיות שלו, ישר שהתקשרתי אליו הוא בא לקחת אותי לניו יורק במטוס הפרטי שלו
”היי דוד, מתי אתה מגיע?” שאלתי ישר כשהוא ענה
”עוד שנייה נוחתים, אתה רוצה להגיע לשדה תעופה?” הוא שאל
”אני בא” מלמלתי וניתקתי את השיחה
”אז ככה? אתה עוזב אותי?” אבא שלי הופיע
”מזמן עזבתי אותך, רק עכשיו זה בצורה פיזית” אמרתי בקרירות ויצאתי מהבית
עכשיו בערך ארבע בבוקר
נכנסתי למונית והתחלנו לנסוע
”תגיד ילד, אתה לא צעיר מדי בשביל לנסוע במונית בשעה הזאת?” הנהג שאל ולקח שאיפה עמוקה מהסיגריה שלו
”אבא שלי מגיע מחוץ לארץ… אני הולך להפתיע אותו” תירצתי לו איזה תירוץ כדי שיעזוב אותי בשקט
עברנו ליד הבניין של דניאל… בהיתי בו בצער עד שהוא נעלם
”אתה ילד טוב” הנהג אמר פתאום
”מה?” לא הבנתי מה הוא רוצה
”הלוואי והבן שלי היה מתחשב בי ככה” הוא אמר בעצבות
”אני בטוח שאתה חשוב לבן שלך” אמרתי
”כן… תראה לאיזה רמה הידרדרתי… עושה שיחות נפש עם קטין במונית בארבע בבוקר” הוא צחק
גיחכתי וחשבתי על איזה בן טוב אני לאבא שלי… השארתי לו את כל הכסף חוץ מהמאתיים שהיו לי בארנק. סבלתי אותו ואת ההימורים שלו במשך שנים…
ועכשיו אני מחזיר לו… על כל הסבל שהוא גרם לי במשך שנים… עכשיו הוא יקבל מה שמגיע לו
הנחתי את הראש על התיק וניסיתי להירדם…
~נקודת מבט דניאל~
הפסקה אחרי השיעור השלישי… רועי לא בא היום… אני ממש דואגת לו…
”מה קרה?” פתאום דיוויד/דן הופיע
”דואגת לרועי….” מלמלתי
”אח… מדוכדכת שלי” הוא צחק וחיבק את כתפי
”סתום!” צחקתי
”יש לי שאלה” התחלתי
הוא הסתכל עליי בשאלה
”לקרוא לך דן, או דיוויד?” שאלתי
”איך שנוח לך” הוא אמר ”אני מעדיף דיווד, זה יותר סקסי” הוא צחק
”אני קוראת לך דנוויד” אמרתי בהחלטיות
”טוב, זה ממש סקסי” הוא אמר בקול חושני
”דנוויד, אתה מטריד אותי..” צחקתי
היינו בדרך לספרייה
פתאום הוא עצר ילדה מסכנה בכיתה ז׳
”את יודעת שאני מטריד אותה?” הוא שאל
”דנוויד!!” צעקתי, מה נראה לו..
”בטח…” היא מלמלה וברחה משם.. המסכנה
”סליחה! הוא מטומטם” צעקתי לה לפני שהיא נעלמה בכיתה שלה
”אתה ילד דפוק” אמרתי לו
”דברי יפה לאח שלך” הוא הזהיר אותי בצחוק
”אח חלקי” אמרתי
”אותו דבר” הוא צחק
פתאום הוא נתקע במישהו
לא יכולתי והתפוצצתי מצחוק
הוא התנגש באיתי, ילד מהשכבה
”תזהר אחי” דיוויד אמר לו
”כן, כן…” הוא מלמל, הוא נראה נורא טרוד
אני ודיוויד נכנסנו לספרייה
”אז למה אנחנו פה?” דיוויד שאל
”שיעורי בית.. לא עשיתי באזרחות” אמרתי בקצרה
התיישבנו בשולחן שהיה פנוי
הוצאתי את המחברת מהתיק…
ופתאום ראיתי משהו….
משהו קטן ושחור…
הוצאתי אותו בהיסוס….
זה היה האייפון של רועי