אני ורק אני- פרק 45

"אותך"הוא אמר בשקט
שיחררתי אותו והסתובבתי, התחלתי ללכת מפה לשם, חושב בעצבנות מה לעשות
"רועי…. אסור לך לברוח" הוא אמר וקם, הוא הסתכל עליי
"אתה לא תגיד לי מה לעשות!" התעצבנתי עליו "מצידי שיהרגו אותך, אני לא מקריב בשבילך יותר שום דבר!" נבחתי עליו את המילים
הוא התכווץ בפחד "זה לא קשור אליי, רועי… הם ימצאו אותך, לא משנה איפה תהיה,"
הסתכלתי עליו במבט רצחני
"למה אתה חייב לסבך כל דבר?!?" צרחתי עליו "התחיל להיות לי טוב, למה אתה היית חייב להרוס את זה?!"
~מוקדם יותר באותו יום~
הלכתי הביתה, אחרי שישנתי אצל דניאל,
התבאסתי שאני צריך לחזור
פתחתי את הדלת, נשכבתי על הספה והדלקתי את הטלוויזיה
"רועי!" שמעתי את אבא קורא לי, עם הקול הצרוד מסיגריות שלו
לא הגבתי
"רועי!!" הוא צרח
"מה?" עניתי לו בצעקה
"בוא הנה!"
"תבוא אתה"
שמעתי את הצעדים הכבדים שלו מתקרבים ואז הוא עמד מולי
התיישבתי והרמתי את מבטי אליו
"מה אתה רוצה?" שאלתי באדישות
"אני צריך מאתיים" הוא אמר
קמתי בעצבים
"אתה מרושש אותי!" צעקתי "כדי שתפסיק עם כל ההימורים וההלוואות שלך"
אמרתי ושלפתי את הארנק הישן שלי מהכיס
"זאת פעם אחרונה שאני מביא לך כסף"
אמרתי והושטתי לו מאתיים
"זה לא מספיק.." הוא מלמל
"מה לא מספיק? אמרת מאתיים, הינה מאתיים" התעצבנתי
"מאתיים אלף רועי, מאתיים אלף" הוא אמר
הופתעתי, התעצבנתי, התייאשתי
"מה מאתיים אלף? למי מאתיים אלף?" מאיפה אני מביא לך מאתיים אלף?!!?" צרחתי עליו ביאוש
"החשבון שדבורה (אמא שלי) השאירה….. מיליון רועי, אני רוצה פחות מחצי" הוא אמר בקול רגוע
"אין!, אין! יש פחות ממאה אלף!" צעקתי עליו
"איך נעלם הכל?!" הוא צעק עליי, לא מבין
"אני מתחזק בית, וההימורים המסריחים שלך!!!!!!!" צרחתי עליו
"לא הימרתי כל כך הרבה!" הוא צעק, לא בטוח בעצמו
"איזה לא הרבה?! כשהתערבת שלכל אחד אתה מביא עשרים אלף עם ליברפול מנצחים, משהו כמו 30 מאפיונרים ירושלמים!!" צעקתי עליו
"אני צריך את הכסף……" הוא אמר בשקט "אני צריך מה שנשאר"
"אין מצב!, נמאס לי לנקות את החרא שלך כל הזמן, אתה הולך להתמודד עם זה!" אמרתי בעצבנות ויצאתי מהבית, טרקתי את הדלת אחריי
הראש שלי עמד להתפוצץ,
הסתובבתי משהו כמו שעה, שעתיים בחוץ עד שפתאום נזכרתי ששכחתי את הטלפון שלי אצל דניאל
התחלתי ללכת לכיוון הבית שלה
~בחזרה לזמן הווה~
"למי אתה חייב?" שאלתי בחשש
"יקיר ואליהו" הוא ענה
החוורתי, אין מישהו יותר גרוע להתעסק איתו מאשר עם יקיר או אליהו, עם שניהם ביחד זה כבר אסון
"אני לא רוצה להיות פה" אמרתי בהחלטיות
"אתה חייב לעזור לי להשיג כסף!" הוא התחנן
"אני-לא-הולך-לבזבז-חמישה-ימים-כדי-לתקן-את-הפאקים-שלך!" צעקתי עליו והדגשתי כל מילה
"אתה חייב" הוא אמר בקול מאיים
"אני הולך לבלות את הזמן המועט שנשאר לי , לפני שבזכות האבא המוכשר שלי יחטפו אותי לסיביר או משהו, אני הולך לבלות אותו עם אנשים שאני אוהב!" צעקתי עליו ויצאתי מהבית
"אין לך אף אחד חוץ ממני" שמעתי אותו צועק
חייכתי לעצמי חיוך קטן, כי ידעתי בדיוק את מי יש לי
דניאל
ואני יודע שאני צריך לברוח, כי אין מצב אני משיג כזה סכום בפחות משבוע
ואת כל הזמן שנשאר לי אני רוצה לבלות איתה, להרגיש אותה, לנשק אותה, כי אין משהו בעולם שאני אוהב יותר ממנה, אני לא יכול לחשוב על החיים שלי בלעדיה..
כבר היה מאוחר, עוד מעט עשר בלילה
ואני יודע שאני חייב להיפרד ממנה…. אבל אני לא יכול להסביר לה למה
אני חייב להיעלם….. ואני לא יכול שהיא תמצא אותי
הלב שלי נקרע לחתיכות קטנות מהמחשבות האלו
המשכתי ללכת, עד שהגעתי לבניין שלה, עליתי במדרגות ונעצרתי מול הדלת של הדירה שלה
דפקתי עליה בהיסוס
"מי זה?" שמעתי את קולה העייף והמתוק של דניאל
אני הולך להתגעגע לקול הזה…….
"אני" עניתי
היא זיהתה את הקול שלי ופתחה את הדלת
"מה אתה עושה פה?" היא שאלה אותי בהיסוס
התקרבתי ונישקתי אותה, נשיקה תשוקתית
היא הופתעה קצת, אבל היא נמשכה לזה מהר
התקדמתי איתה קצת יותר פנימה וסגרתי את הדלת
המשכתי לנשק אותה, המשכנו להתקדם במסדרון, אל עבר החדר שלה
הרמתי אותה ככה שרגליה חובקות את גופי
והפלתי אותה על המיטה, נשכבתי מעליה, לא הפסקנו להתנשק
היא העבירה את רגלה סביב רגלי
והעבירה את ידה בשערי
נישקתי אותה עוד נשיקה קטנה, והתנתקתי ממנה, הסתכלתי על הפרצוף היפה שלה, ופשוט נהיה לי יותר ויותר קשה המחשבה שאני אצטרך לעזוב……
"אני אוהב אותך" אמרתי אליה בחיוך. היא היחידה שיכולה בשנייה לגרום לי לשכוח את כל הצרות שלי
היא חייכה והסתכלה עליי, עיינה ננעצו בשלי
"מה אתה עושה פה?" היא שאלה בחיוך
"רבתי עם אבא שלי…." תירצתי לה תירוץ מעפן
"אוי…מסכנון…." היא אמרה בצער ונישקה אותי שוב
היא הפכה אותנו לתנוחה שבה היא תהיה מעליי
"אני אוהבת אותך גם" היא חייכה
חייכתי אליה בחזרה ונישקתי אותה, נישקתי אותה עד שנגמר לי האוויר
"את עייפה?" שאלתי אותה
"כן…קצת" היא חייכה אליי את החיוך המתוק והתמים שלה
הורדתי אותה ממני בעדינות והנחתי אותה לידי
הורדתי חולצה, והרגשתי איך המבטים שלה ננעצים לי בגוף
חייכתי "תסתכלי כמה שאת רוצה" גיחכתי "רק תסגרי את הפה, שלא יכנסו זבובים"
היא גיחכה והניחה את ראשה על כתפי, ואת ידה על החזה שלי
היא עצמה עיניים, שמעתי את הנשימות שלה מתייצבות, היא מתחילה להירדם
חייכתי לעצמי והסתכלתי עליה, היא כל כך יפה…. אני כל כך אוהב אותה!
התחלתי להתפרק מבפנים ברגע שעלתה בי המחשבה הזאת
"דניאל.." אמרתי בלחש
היא השמיעה מין קול של 'מה?' כזה
"אל תשכחי אותי, ותזכרי שאני אוהב אותך" אמרתי, קולי נשבר
היא נרדמה
והשאירה אותי ער עם המחשבות
של מה יקרה מחר,
כשהיא תתעורר
ואני לא אהיה פה
ושהיא לא תראה אותי יותר
"אל תשכחי אותי" לחשתי שוב ונישקתי את ראשה
לא נותן לעצמי להירדם.