אני ורק אני- פרק 41

~נקודת מבט דיוויד~
"דיוויד!" היא הופתעה לראות אותי
"היי" אמרי במבוכה והכנסתי ידיים לכיסים
"מה…מה אתה עושה פה?"
התעשתתי ונשמתי עמוק "אני יכול להיכנס?"
"בטח…" היא מלמלה וזזה הצידה כדי שאני אכנס
"את לבד פה?" שאלתי
היא הנהנה בהיסוס, היא לא מבינה מה אני רוצה מהחיים שלה
"יופי.." מלמלתי
"דיוויד, אני לא מבינה מה את-"
"דן" אמרתי
"מה?"
"קוראים לי דן" אמרתי שוב בהחלטיות
"אז באת עד לפה לספר לי שקוראים לך דן?" היא לא הבינה
"זה, ועוד משהו"
~נקודת מבט דניאל~
"זה ועוד משהו" הוא אמר ברצינות
הוא מתחיל להפחיד אותי
"בואי נשב" הוא הציע
"טוב לי בעמידה" אמרתי "ספר"
"דניאל.." הוא התחנן
נכנעתי והתיישבנו על הספה
"אני.. אני צריך לספר לך משהו" הוא התחיל
הסתכלתי עליו בשאלה
"טוב.. אז…, את יודעת מה הסיפור של ההורים שלך?" הוא שאל
מה?!? הוא התחרפן לגמרי
"אני לא מבינה בשביל מ-"
הוא עצר אותי "את מכירה, או לא?"
"אני מכירה" נכנעתי
"תספרי לי אותו"
"דיוויד!" כעסתי
"פשוט…זה חשוב דניאל" הוא אמר במבוכה
"הם… נפרדו קצת אחרי שנולדתי… לא התאים להם יותר או משהו כזה" אמרתי במלמולים
"אני כאן כדי לספר לך את הסיפור האמיתי" הוא אמר והסתכל עליי
לא הבנתי כלום ממה שקורה פה עכשיו
הוא כנראה שם לב לזה
"את תביני אחרי זה, אני מבטיח… אני פשוט לא יכול להסתיר את זה עוד" הוא אמר והשפיל את מבטו
"אוקיי…" אמרתי
"אז….. בזמן שההורים שלך היו ביחד, עוד לפני שנולדת… אבא שלך בגד.. הוא גילה שהוא הכניס גם את אמא שלך וגם את המאהבת שלו להריון… "
"דיוויד, מאיפה לך לדעת את זה?" שאלתי אותו,
"פשוט, תני לי לסיים" הוא אמר
נשענתי על הספה והוא המשיך:
"הוא היה חייב לבחור בין אמא שלך, לבין האישה האחרת, והוא בחר באחרת, הם טסו ללוס אנג'לס, והם חיו שם"
"נו אבל זה אותו דבר כמו שסיפרתי לך רק בפירוט" כעסתי
"לילד שלהם… קוראים לו דן"
הוא אמר את זה והרגשתי כאילו נפלה עליי פצצה
הסתכלתי עליו ואז נפל לי האסימון
"אתה..?" שאלתי בגמגום
הוא הנהן והרים אליי את מבטו
ואני לא יודעת מה עבר עליי באותו רגע
אולי זו היתה ההפתעה, וכל הדברים שלא ידעתי.. התחלתי לבכות.
~נקודת מבט דיוויד~
היא התחילה לבכות,
לא ידעתי מה לעשות באותו רגע, אולי לא הייתי צריך לבוא ולהפיל עליה את הפצצה הזאת?
התקרבתי אליה וחיבקתי אותה, היא לא התנגדה וחיבקה אותי בחזרה
~נקודת מבט דניאל~
הייתי צריכה את החיבוק הזה… החיבוק המנחם הזה
דיוויד, כלומר דן, הוא אח שלי??
"אני מצטער שהפלתי את זה עלייך ככה" הוא מלמל
"זה….זה בסדר" גימגמתי
והכרחתי את עצמי להירגע
"אני אלך עכשיו..שלא ישימו לב שהלכתי" דיוויד מלמל והתנתק ממני
"לא!לא… אתה לא יכול להישאר קצת?" שאלתי אותו
~נקודת מבט דיוויד~
"אתה לא יכול להישאר קצת?" היא שאלה וניגבה את הדמעות
אני נלחמתי ברצון לנשק אותה
"אני מניח שאני יכול" חייכתי אליה
היא חייכה בהקלה וחיבקה אותי
היא קברה את פניה בכתפי
חיבקתי אותה בחזרה
ופתאום שמענו דפיקה בדלת,
"דניאל?" שמענו
ואז הדלת נפתחה
וזה היה רועי.