אני ורק אני- פרק 4 (רציתי להוסיף מאוד חשוב)
הייתי בטוחה שהוא ינשק אותי ואז….
הוא סובב את הראש ועזב אותי "אני מניח שזה נכון….." הוא אמר
הופתעתי, באמת שהופתעתי, ראיתי כאן צד שלו שלא ראיתי בחיים, אני לא בטוחה שמישהו ראה את הצד הזה שלו בכלל, הצד המבין, והחכם, והרגיל שלו, הצד שלו ששווה לכולם, לא הצד של רועי המקובל שלא מודע לקיומם של חצי מהילדים בשכבה.
"אני באמת מצטערת" התנצלתי לפניו בכנות מוחלטת, לא יכולתי לראות אותו ככה, הוא היה כלכך מבואס, "באמת שלו הייתי צריכה להגיד את זה ככה, סתם" המשכתי, רוח התחילה לנשוב, והשיער שלי עף לי לפרצוף, הסטתי אותו למאחורי האוזן שלי, "אני גם לא בטוחה שזה נכון…" אמרתי, ידעתי שאני משקרת אבל הוא היה כזה….אני אפילו לא יודעת מה הוא היה,
"לא, לא," הוא אמר "את צודקת" הוא הנהן קלות בראשו "את צודקת, זה קורה, ואתה פשוט לא שם לב לזה" הוא הסתכל עליי, עם העיניים הכחולות והחכמות שלו,והשיער החום שלו, הוא חייך אליי, עם הגומה היפה שלו….. הוא כלכך יפה…. אסור לי!, דיי דניאל תפסיקי לחשוב ככה!, אסור, אסור, אסור… אסור?
חייכתי אליו בחזרה
~נקודת מבט רועי:~
היא חייכה אליי בחזרה, הסתכלתי עליה, היא יפה, יותר מכל הבנות שאני מסתובב איתם בדרך כלל, ואני בטוח שהיא גם הרבה יותר יפה מהם באופי שלה, פי כמה אפילו.
היא הסיטה את מבטה, בטח לא נעים לה מהסיטואציה. היא הסתכלה על הים, השיער שלה התפזר ברוח ועף ליד פרצופה. היא ממש יפה, אבל אסור לי להסתכל עליה ככה, נכון?
המשכתי להסתכל עליה עוד כמה שניות, ואז הסתכלתי גם אני על הים, חשבתי מה יהיה מחר,אם היא תבוא ותנסה לדבר איתי, אני אצטרך לדחות אותה, אפילו להיות חצוף אליה, או שאני יכול להתנהג אליה יפה
, אבל אין מצב שלא יעיפו אותי מהחבורה שלנו, ואני גם לא רוצה שזה יקרה… כוסאמקקק
~נקודת מבט דניאל~
הוא הסתכל עליי עוד כמה שניות ואז הסיט את מבטו ממני והסתכל על הים גם. רוח קרה נשבה עלינו, הסתכלנו על השקיעה, וזאת היתה השקיעה הכי יפה שראיתי בחיים שלי, או שזה בגלל שרועי כאן איתי.
"אז…." הוא שאל אותי
"אז,, מה?" עניתי לו
"למה באת לפה?" הוא שאל אותי, בכנות מוחלטת
~נקודת מבט רועי~
שאלתי אותה למה היא באה לפה, באמת רציתי לדעת,
היא בהתה בי חצי דקה בערך ואז היא התחילה לבכות
לא ידעתי מה לעשות, לחבק אותה? לעודד אותה? לשאול מה קרה?
התקרבתי אליה וחיבקתי אותה, בהתחלה היא נרתעה אבל אחר כך היא התרגלה
היא התחילה להירגע, ראיתי שזה עזר לה, החיבוק, זה שיש מישהו לידה, מישהו תומך.
"אז מה קרה?" שאלתי אותה
היא הרימה את ראשה אליי, העיניים שלה נצצו מהבכי
לא יודע למה אבל ממש רציתי לנשק אותה,, אבל לא נישקתי
היא התרחקה ממני קצת ואז היא סיפרה לי הכל, על אמא שלה ואבא שלה והחיים שלה. ואני הקשבתי לה.
היא סיימה והרימה את מבטה אליי, היה לה פרצוף כאילו היא מצפה ממני לתגובה מזלזלת או לגיחוך או משהו. כאב לי שהיא חושבת שאני כזה רדוד, כי אני לא, זה הכל רק משחק
אבל אני מבין מאיפה זה בא לה, אני לא בדיוק מתנהג בצורה הכי פחות רדודה בבצפר
במקום התגובה שהיא ציפתה לה קירבתי אותה אליי וחיבקתי אותה, היא חיבקה אותי בחזרה.
~נקודת מבט דניאל~
הוא חיבק אותי, התרגשתי קצת אבל חיבקתי אותו בחזרה, נשארנו ככה כמה דקות
"את רוצה ללכת?" הוא שאל, לא מנתק את החיבוק שלו ממני
נענעתי את ראשי לשלילה
הסתכלתי קדימה השמש כמעט שקעה, ונשאר פס אור חיוור בצבע ורוד כהה, השמים התחילו להחשיך,
רגע להחשיך??!!?!
התנתקתי ממנו מהר
"מה?? מה קרה?" הוא שאל אותי בבהלה
"מה השעה?" שאלתי אותו
הוא הסתכל בשעון שלו, "עוד מעט תשע, למה?"
"שיטט אני מאחרת, אמא שלי בטח בלחץ ממש!!" צעקתי ממש לחוצה
"את רוצה שאני אלווה אותך?" שמעתי אותו שואל
אבל לא עניתי לו, כבר הייתי בדרכי בריצה הביתה
משאירה אחרי את רועי, בחושך, לבד.
תגובות ממשיכה :)
נ"ב: אבל שיהיה מהר כי אני חייבת ללכת לשעתיים עוד מעט…
תגובות (2)
דייי נו למה?????????????????????????
זה מושלם מידי!!!!!!!!!!
תמשיכי פלייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייז
אני אמשיך כשיהיו שלוש תגובות, כי כאילו את היחידה שמגיבה לי על הסיפור ולוקח לי המון זמן לכתוב אותו….