אני ורק אני- פרק 37

המשכנו להתנשק שם עוד כמה דקות ופתאום..
״מר וגברת דניאל ורועי!״ שמענו פתאום קול כעוס
הפסקנו מהר והסתובבנו, זה היה יורם, המורה לאזרחות
דניאל העבירה מהר יד על חולצתה וסידרה את שערה
״יורם זה..זה-״ הוא עצר את הגמגומים המביכים שלי
״לכו מיד למנהלת, ואני לא רוצה לשמוע על זה יותר!״ הוא כעס
״בטח, יורם, בוא״ דניאל קראה לי והלכנו משם מהר
״טוב. זה היה…״ התחלתי ״מעניין״
דניאל פרצה בצחוק
״אתה ראית את הפרצוף שלו?!״ היא צחקה
גיחכתי ״הבנאדם הזה משוגע״
התחלתי ללכת בחזרה לאזור של הכיתות
״לאיפה אתה הולך?״ היא שאלה אותי בבלבול
״לכיתה״ עניתי כאילו זה מובן מאליו
״יורם אמר למנהלת״
״אז שיאמר״ חייכתי חיוך שובב
היא נכנעה והלכה איתי בחזרה לכיתה
״דניאל!״ שמענו פתאום קול
זו הייתה נוי
היא רצה אלינו מרחוק ועצרה מולנו מתנשפת
״יורם אמר לי לבדוק אם הייתם אצל המנהלת״ היא אמרה
״יש עכשיו אזרחות??״ דניאל שאלה בתמיהה
״כע, יורם ירתח עליכם אם לא הלכתם״
״אנחנו בדרך לשם״ אמרתי
״אני גם מאמינה לך״ נוי צחקה ״מה עשיתם בכלל?״ היא שאלה
״טוב… התנשקנו״ דניאל אמרה ״לא מבינה מה יש ליורם הטמבל הזה״
״הוא לא אוהב לראות אנשים מאושרים זה מה שיש ליורם הטמבל הזה״ נוי צחקה
״טוב נלך למנהלת?״ שאלתי את דניאל
היא הנהנה אליי, נפרדנו מנוי והלכנו לחדר של המנהלת, דפקנו בדלת
״מי זה?״ היא צעקה
״תלמידים של יורם״ צעקתי לה בחזרה
״חכו בחוץ״ היא החזירה וחזרה לשיחה שלה
אני ודניאל התיישבנו בכיסאות שצמודים לחדר וחיכינו, וחיכינו, וחיכינו
״אתם יכולים להיכנס״ שמענו פתאום, קמנו ונכנסנו. התיישבנו על הכיסאות שמול השולחן
״אז למה אתם פה?״ היא שאלה אותנו בלי להרים אלינו את מבטה
״טוב… יורם שלח אותנו״ עניתי
״למה?״ היא שאלה די בשיעמום, כאילו היא כבר יודעת את התשובה
״טוב, אה.. הוא ראה אותנו מתנשקים מאחורי הכיתה״ דניאל אמרה בחשש
המנהלת רינה הנהנה בהבנה אבל עדיין לא הרימה את מבטה מכל הניירת
״זה התקדם למשהו מעבר לזה?״ היא שאלה לבסוף
״לא! ממש לא!״ דניאל נבהלה
רינה הרימה אלינו את מבטה ״אל תתייחסו ליורם, יש לו משהו נגד תלמידים שמתנשקים״
היא שירבטה מהר פתק ליורם והושיטה לנו אותו ״תגידו לו שהייתם אצלי וששחררתי אותכם״
הנהנו ויצאנו מהחדר
״פעם הבאה, עושים את זה רק בחדר של השרת״ צחקתי
״חה חה״ היא צחקה בציניות והביאה לי בוקס קטן בזרוע
חיבקתי את כתפה והלכנו ביחד לכיתה
~נקודת מבט דיוויד~
הלב שלי דופק מהר, כל פעם שאני רואה אותה, כשהיא הולכת אני מתחיל לפחד שהיא לא תחזור
דניאל, דניאל, דניאל זה כל מה שעובר לי בראש מהשנייה הראשונה שראיתי אותה
אבל… בחיים לא נוכל להיות ביחד, לא קשור לזה שיש לה חבר.. בגלל… משהו אחר..
ואסור לי לפתח אליה רגשות, אני יודע שאני אפגע בסוף, אבל.. אני לא מצליח לעצור בעצמי
ישבתי בכיתה, מקשיב לכל הבלבולי מוח שלמדתי כבר בבצפר הקודם
הסתכלתי על דניאל, והסטתי את מבטי כשהבנתי שאני עושה משהו לא בסדר
פתאום נשמע הצלצול, היא נשארה במקום שלה עוד כמה דקות ואז קמה ויצאה מהכיתה
לא יודע למה, אבל אחרי כמה שניות פשוט קמתי והלכתי אחריה
הספקתי לראות אותה נעלמת מאחורי הקיר
עצרתי, לא מבין מה אני עומד לעשות
באתי לחזור לכיתה, שפתאום שמעתי את השם שלי, ודניאל אמרה אותו.
אני לא יודע מה עבר לי בראש, למה שדניאל תזכיר את השם שלי ליד רועי… אולי היא אוהבת אותי?
התקרבתי והצצתי אל איזור השיחה של דניאל ורועי…
בואו נגיד שלא ראיתי את מה שקיוויתי לראות
במקום זה ראיתי אותה מוצמדת בעדינות לקיר, מתנשקת עם רועי.
הסתובבתי מהר וחזרתי לכיתה. מבואס
"דיוויד! דיוויד!" קפצה עליי פתאום משום מקום ילדה שאני לא זוכר את שמה
"מה?" עניתי באדישות
"אז חשבתי… שנוכל ללכת מתישהו לסרט" היא הסתכלה עליי בציפייה
"אה…." הרהרתי, ידעתי שאני לא רוצה, בטח שלא עם איזה צבועה ערסית, אבל… אולי יתאים לי משהו שיסיח את דעתי מדניאל. אבל אני לא הולך להדרדר לרמה של ילדות כמו זאת שמולי
"אני מצטער… אבל לא מתאים לי" עניתי והתיישבתי במקום, מתחיל לשחק באייפון

תגובות ממשיכה