אני ורק אני – פרק 36
יום חמישי, מחר אין ביצפר…. התנחמתי במחשבה הזאת בזמן שהלכתי לתחנת אוטובוס
הגעתי לשם, לבד וחיכיתי להסעה. כשהיא הגיעה נכנסתי והתיישבתי ליד סתיו
"היי" אמרתי אחרי ששתקנו משהו כמו חמש דקות
היא הפנתה את ראשה אליי כאילו שרק עכשיו היא שמה לב שאני כאן
"היי" היא אמרה בשיעמום וחזרה לתנוחת הצפייה בדברים ה"מרתקים" שקורים מחוץ לחלון
"מה…מה קרה?" שאלתי אותה, לא מבינה את המזג המדוכא שלה
"מה קרה דניאל? שום דבר לא קרה" היא אמרה בלי להסתכל עלי
אוקייי…" מלמלתי
שתקנו
שוב
"למה הושבת את החדש לידי אתמול?" היא שאלה פתאום
"לא.. לא היה לו מקום לשבת.." עניתי
"אני מכירה אותך מספיק זמן כדי לדעת שזאת לא הסיבה" היא הסתכלה עלי
"פשוט… את נורא עצובה בזמן האחרון.. וחשבתי שהתחלה חדשה תעזור לך"
"זה לא התפקיד שלך"
"רק ניסיתי לעזור, תפסיקי להיות כזאת קשה"
"אני לא קשה!" היא התרגזה
"תנמיכי את הקול סתיו…." לחשתי
"לא אני לא אנמיך את הקול, אין לך זכות לגרום לחבר שלי להפרד ממני ואז לנסות לשדך לי מישהו חדש!"
"אני לא גרמתי לו להפרד ממך…" ניסיתי להסביר
"כן, שמענו"
"טוב אני לא מוכנה להשאר פה ולשמוע את החרטוטים שלך" כעסתי וקמתי עם הילקוט
התיישבתי ליד נוי, שחיבקה אותי, וישבתי שם עד שהגענו לבית הספר
נכנסתי לכיתה והתיישבתי ליד דיוויד הנבוך
"מה דיוויד?" צחקתי שראיתי את פרצופו האדום
"מה.. כלום" הוא מלמל והסיט את מבטו ממני
"למה אתה נראה כמו עגבנייה?" שאלתי אותו שוב בגיחוך
"פשוט.. לא נעים לי כלכך אחרי אתמול" הוא חייך
"אווו" אמרתי במבוכה
הוא גירד בראשו "אני ממש מצטער.. באמת לא התכוונתי ו-"
"דיוויד, תסתום כבר" צחקתי, "היה- עבר"
נראה שהוקל לו
ואז המורה נכנסה לכיתה
~הפסקה~
יצאתי מהכיתה, בלי שום מושג לאיפה אני הולכת, פשוט כדי לצאת מהכיתה ולהתחמק מהמבטים הכועסים של סתיו שננעצים בי כל שיעור
פתאום מישהו משך אותי הצידה
"רועי!" הסתכלתי עליו במבט מופתע
"אני צריך לדבר איתך" הוא אמר ובקולו נשמע שזה משהו דחוף
"דבר" אמרתי ונשענתי על הקיר
"אני לא אוהב את הדיוויד הזה" הוא התחיל
"נו, עוד פעם זה?" התלוננתי
"אני רציני, אף אחד לא מכיר אותו או את העבר שלו ואתם מבלים יותר מדי זמן ביחד ואני פוחד שתפגעי"
"אני לא אפגע.. בטח שלא מידי דיוויד" פסלתי את דבריו
"אני לא רוצה שתדברי איתו" הוא בקול החלטי
"אתה לא קובע אם מי אני אדבר ועם מי לא!" כעסתי
"אני יכול לנסות"
"בלי הצלחה" החזרתי לו והלכתי משם
~נקודת מבט רועי~
"אני יכול לנסות" אמרתי לה, והסתכלתי עמוק לתוך עיניה, היא כעסה עליי, ראיתי את זה
אבל אני לא מסכים בשום פנים ואופן שיהיה אפילו סיכוי קטן שהדיוויד הזה יקח לי אותה
"בלי הצלחה" היא ענתה לי במבט כועס, מבט שדקר אותי מבפנים והלכה
"דניאל!" קראתי לה ותפסתי בזרועה
"מה-" עצרתי אותה בנשיקה
לצערי היא התנתקה ממני אחרי כמה שניות
"אתה לא יכול לעצבן ואז לנשק אותי!" היא אמרה, אבל ירד לה מהפנים המבט הכעוס
"בטח שאני יכול" חייכתי אליה
"אוחח, אתה פשוט מחרפן אותי לפעמים!" היא אמרה, אבל היא חייכה אליי בחזרה
"גם את מחרפנת אותי" התקרבתי אליה
היא הרימה את מבטה אליי, ונישקה אותי, הפעם נשיקה ארוכה יותר
חייכתי לעצמי ונישקתי אותה בחזרה, מחבק אותה קרוב אליי
היא התרוממה קצת וחיבקה אותי אליה גם
הצמדתי אותה בעדינות לקיר ונצמדתי אליה.
המשכנו להתנשק שם עוד כמה דקות
ופתאום….
תגובות וממשיכה :)
תגובות (5)
גמאני בתקופה המעצבנת הזאת…
אוףףף זה מעצבןן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אה ותמשיכי!!!!!!
תמשיכייי
יש לי מורה לאנגלית, שהחליטה שזה זמן מצוין שבשבועיים הבאים כל ראשון וחמישי יהיה לנו מבחן (אני רצינית כל יום ראשון וחמישי יש שיעור אנגלית)!!!
ממשיכה. (;
תמשיכי!
מהמם!!!!