אני ורק אני – פרק 33

התעוררתי בבוקר ופיהקתי, אמא ישנה אבל היא הולכת לעבוד רק ב-09:00 אז אני לא מעירה אותה.
התלבשתי, שמתי נעליים, צחצחתי שיניים, הסתרקתי, שמתי קצת מייקאפ (כע ^-^), הכנתי אוכל ויצאתי מהבית,
כשהגעתי להסעה רועי היה שם, שוב,
"היי" אמרתי
"בואי שנייה" הוא אמר בקול רציני כזה
התקרבתי אליו, "מה?" שאלתי
הוא התקרב אליי כאילו הוא רוצה להגיד משהו חשוב, והדביק לי נשיקה מהירה על הפה,
"זהו?" צחקתי
"אם את רוצה עוד, אפשר…" הוא קרץ
"דביל" צחקתי וחיבקתי אותו
"היום מגיע הילד החדש" רועי הזכיר לי "זה מחוץ לארץ"
"בטוח הוא חתיך" צחקתי
"אין מצב שיותר ממני" רועי התפאר
"קודם תראה אותו, אחר כך תגיד שאתה יותר חתיך ממנו" צחקתי
"הפ, את החברה שלי, בשבילך אני הכי חתיך בעולם" הוא אמר
"זה נכון" חייכתי אליו
ואז הגיעה ההסעה, עליתי עם רועי, אבל אז שמתי לב למשהו שלא ראיתי כבר הרבה זמן, את סתיו
"סתיו!" קראתי בהפתעה
התקרבתי אליה, היא לא פינתה לי מקום, הסתובבתי אל רועי, הוא נתן לי מבט של "שבי לידה" ועבר מאחורי, שם את ידו על כתפי לרגע והלך למקום שלו מאחור
"את לא הולכת לעשות לי מקום?" שאלתי אותה בצחוק,
היא חייכה חיוך מזויף וזזה פנימה
"אז…" התיישבתי ושמתי את התיק עליי
"איך את מרגישה?" שאלתי אותה בדאגה
"לא יודעת" היא ענתה באדישות
"את בסדר?" שאלתי אותה, ידעתי שהפרידה מבן היתה חוויה קשה בשבילה
"אני לא יודעת דניאל! פשוט תעזבי אותי" היא אמרה בקול מאופק והסיטה את ראשה לכיוון החלון המלוכלך.
הסתכלתי עליה בספק הלם ספק רחמים כמה זמן
"סתיוי.." אמרתי בקול מרגיע ונגעתי בכתפה "רוצה שאני ארביץ לו?" שאלתי
היא צחקה צחוק קטן
"זה בסדר.." היא אמרה "הוא קיבל מה שמגיע לו מרועי" היא הסתובבה אליי
"כן.. טוב , הוא עשה מה שהוא היה צריך לעשות" אמרתי בהיסוס
"בן, ללא ספק, עשה את הדבר שהוא הכי לא צריך לעשות" היא אמרה וצחקה צחוק קטנטן ומריר
"כן.. אני ממש מצטערת על זה" התנצלתי
"את לא צריכה להתנצל, אם כבר אני צריכה להתנצל" היא אמרה והסתכלה עליי
"אני לא התנהגתי בסדר, וכעסתי עלייך בגלל שטויות," היא אמרה בצער
"סתיו, היה נגמר" אמרתי "אולי הילד החדש יהיה חתיך מספיק לסטנדרטים שלך" צחקתי
היא חייכה
אני שמחה שקיבלתי אותה בחזרה, אחרי כל מה שהיה
~בצפר~
נכנסתי לשיעור הראשון עם רועי אדם, נוי, שיר, ואלון, סתיו הלכה לשירותים
לפתע הבחנתי במשהו מוזר. מישהו ישב בכיסא לידי, איפה שסתיו ישבה ואז היא עברה מקום, ואיפה שרועי היה אמור לשבת.
"אה.. סליחה?" התקרבתי אליו, הוא הרים את ראשו אליי, הוא הסתכל עליי במבט מוזר
אבל הוא היה פשוט אלוהי!, הוא היה גבוה, ושרירי, והיה לו שיער בלונדיני קצוץ למעלה כזה, ועיניים כחולות בהירות, ונקודת חן ליד השפה,. הוא היה מהמם, כמעט כמו רועי, והכי מוזר, שהוא נראה לי נורא מוכר…
"היי, שלום" הוא אמר עם מבטא אמריקאי קל, הוא כנראה הגיע מבית שדיברו בו עברית
הוא חייך חיוך קטן, והיתה לו גומה!, הוא היה מהמם נאלצתי במשך חצי דקה בערך להזכיר לי בראש שיש לי חבר
"המקום הזה תפוס…" אמרתי
"אני מצטער, המורה אמרה לי שאני לשבת פה" הוא אמר בקול מתנצל, בדיוק רועי הגיע ועמד לידי
"מה.. אתה הילד החדש?" הוא שאל אותו, נראה היה שהוא לא היה מרוצה מזה שהוא מדבר איתי
"כן, כן, שלום" הוא קם והושיט לרועי יד ללחיצה, רועי לחץ אותה בהיסוס אחרי כמה זמן
"אתה אמור לשבת פה?" הוא שאל את רועי
"כן, אחי" רועי ענה לו בקול ארסי
"אני מצטער, ככה אמרו לי, אני אלך לבקש להיות יושב במקום אחר" הבלונדיני החתיך התנצל ולקח את הילקוט שלו, ושם אותו על הגב
"לא, לא, זה בסדר, אתה יכול להשאר פה…" ניסית להוריד אותו, זה לא יפה להעיף אותו ככה מהמקום.
"דניאל.." רועי התחיל בקול מזהיר "הבנאדם קם, תני לו לקום" הוא אמר לי
"זה בסדר.. אה.. אחי" הוא אמר בקול מבולבל, הוא כנראה לא יודע מה זה אחי בכלל
ואז בדיוק המורה רווית נכנסה לכיתה
"דיוויד, למה אתה לא יושב במקום?" היא שאלה את הוטי בלונדי, רגע, איך קראתי לו עכשיו?!?!
"זה המקום שלו, מיס לביא" הוא אמר והצביע על רועי, ראיתי חצי מהבנות בכיתה מתמוגגות מהמבטא שלו.
"sit down please" רווית אמרה לו באנגלית, הוא התיישב בלי להתווכח
"רועי, אתה חוזר למקום שלך ליד עומרי" היא אמרה
"אבל רווית…" רועי התחנן
"רועי!" היא הזהירה אותו "לא אכפת לי כמה קוצי מוצי אתה ודניאל בשיעור, לך תשב ליד עומרי"
הסמקתי והתיישבתי ליד דיוויד במבוכה, רועי התיישב ליד עומרי נבוך
"מה זה קוזי מוזי?" דיוויד שאל אותי בלחש
"אהה… לא חשוב" עניתי לו במבוכה,
"אני דייויד, אגב" הוא אמר והושיט לי יד ללחיצה, לחצתי אותה וחייכתי אליו "דניאל" אמרתי
החיוך נמחק לו מהפרצוף, הוא נראה בהלם מוחלט
"מה??" שאלתי נבוכה
"no no nothing" הוא מלמל והוציא מהתיק שלו את המחברת מתמטיקה ואת הספר
"פתחו את הספר בעמודי-.." שמעתי את רווית אומרת ברקע, אני הסתכלתי על דייויד, וחשבתי כמה מוכר הוא נראה לי… מאוד מאוד מוכר………….