אני ורק אני- פרק 30 (תקראו את הרציתי להוסיף)
"עדי!" היא אמרה, מופתעת
אני ורועי הסתכלנו בהפתעה אל הדלת
"היי" היא אמרה וחייכה אל נוי חיוך עייף, היא לא ראתה אותי ואת רועי
"מה…מה את עושה פה?" נוי שאלה, איכשהו בנימוס
"הבאתי לך כמה בגדים שהשאלת לי מזמן…" היא אמרה והושיטה לה כמה בגדים שהיו לה ביד.
"אוקיי.. תודה" נוי אמרה ולקחה את הבגדים שעדי הושיטה לה
מה לעזאזל אני ורועי אמורים לעשות?!?!
הסתכלתי עליו, הוא רק שיחק עם האוכל בצלחת שלו בחוסר עניין
"מה קרה?" שאלתי אותו בלחש
"אני פשוט לא רוצה שהיא תראה שאנחנו פה.., חבל על הבריאות שלה." הוא אמר בלי להביט בי
מה קורה לו?!?
~נקודת מבט נוי~
בחנתי אותה. היא נראית נורא עייפה, ומסכנה, התמלאתי ברחמים כלפיה
"איך את?" שאלתי אותה
היא הרימה את מבטה אליי, ואז היא התחילה לבכות
התקרבתי אליה בהיסוס וחיבקתי אותה, היא חיבקה אותי בחזרה וניסתה להסדיר את הנשימות שלה
היא התנתקה ממני אחרי כמה שניות וניגבה את עייניה מהדמעות
"אני מצטערת פשוט…"
"זה בסדר" אמרתי לה בקול רך
"הכל כלכך הסתבך…" היא אמרה בחוסר אונים. היא נראתה ממש מסכנה. "מאז שההורים שלי נפרדו הוא נהייה כזה, וזה משגע אותי"
"הכל יהיה בסדר" ניסיתי להרגיע אותה
היא צחקה צחוק מריר
"שום דבר לא בסדר!, אני כבר יומיים נמצאת לבד בבית ריק, שוקעות ברגשות אשם שיכולתי לעצור את זה!, אבל לא יכולתי… פשוט לא יכולתי.." היא התחילה למלמל לעצמה
התרחקתי צעד אחורה
היא הסתכלה עליי עם עיניים דומעות
"אני צריכה לדבר עם מישהו…" היא התחננה "בבקשה"
"מתי שאת רוצה" אמרתי בהיסוס "אבל לא עכשיו"
היא הסתכלה עלי במבט של "מה לעזאזל?!"
"אני לא מבינה…" היא אמרה בצער "הגיעה הדניאל הזאת ואת שוכחת את החברות שלנו?!?!
את מי שהייתה לצידך לאורך כל הזמן?!?" היא צעקה עליי
השפלתי את הראש במבוכה, מה יכולתי להגיד?!
"את יודעת איך זה לחזור הביתה, וכמעט כל יום יש שם מישהי אחרת?! את יודעת איך זה להתחנן לפני הבנאדם היחיד שנשאר לך שיפסיק, ושהכל יחזור אליו כמו בומרנג, בלי שהוא יקשיב?!"
הרמתי את מבטי אליה
דמעה זלגה על לחייה
בהיתי בה בצער
"יש לך מושג איך זה להיות מנודה מחברה שאני רגילה אליה שנים!, בגלל איזה חנונית ממעמד גימל?" היא אמרה בקול מלא שנאה שמופנת לדניאל, בלי שהיא יודעת שהיא שומעת כל מילה
"לא נידינו אותך…" ניסיתי להסביר
"אז איך את קוראת למה שעשיתם?" היא שאלה
"כשאת קופצת עליה מול כולם וצורחת עלייה כלבה כי היא נישקה מישהו שאוהב אותה-" הדגשתי את האותה, "ואחרי שנייה מנשקת אותו מול הפרצוף שלה, זה קצת מרחיק את החברה שלך ממך"
היא הסתכלה עליי בהלם של מובן מאליו
"ושחברה שהייתה שלכם במשך חמש וחצי שנים עוברת את התקופה הכי קשה בחיים שלה, וכל מה שהיא מכירה מתנפץ לחתיכות קטנטנות, זו לא סיבה מספיק טובה לתמוך בה, או לפחות לחזור לדבר איתה?! שהיא לא תרגיש לגמרי לבד?" היא שאלה בכנות מוחלטת
"בסך הכל אמרתי שאני לא יכולה לדבר עכשיו, למה את מעלה את כל זה?" שאלתי אותה בגמגום
"למה את לא יכולה לדבר באמת?" היא שאלה אותי בארסיות
"טוב… אהה.."גמגמתי
"לא, לא בואי תראי לי מה את מחביאה" היא אמרה והתפרצה לתוך הבית שלי
תפסתי מהר את ידה ומשכתי אותה בחזרה אל הדלת, אבל היא כבר ראתה את דניאל ורועי.
"טוב, נו זה מסביר הכל" היא אמרה לעצמה וצחקה צחוק קטן ומזויף
~נקודת מבט רועי~
"אני פשוט אלך" עדי אמרה לעצמה בתבוסתנות ופנתה לצאת מהדלת
"לא לא," קמתי מהר ותפסתי את ידה של דניאל
"אנחנו הולכים"
דניאל הסתכלה עליי במבט שואל, אבל היא הבינה מהר מה אני עושה
היא קמה והלכה אחרי לדלת של הבית
"סורי" אמרתי לנוי לפני שיצאנו, היא הנהנה אליי בהבנה
פתחתי את הדלת ויצאנו, משאירים אחרינו את נוי ועדי, לבד, זה לא יגמר טוב….
תגובות (5)
זה מושלם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
שכחתי מה אומרים למי שחולה!
ברוך רופא חולים?!… אה לא, זה מתי שהוא כבר בריא…
לבריאות?!….
אה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
תרגישי טוב :)
חחחחחחח
נ.ב
תמשיכי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
חחחחחח תודה :)
ממשיכה
תמשיכיי!!
את רושמתת מדהיים! !
וסורי אם בפרק האחרון קצת התנפלתיח עלייך….
תרגישיי טווב (;
זה בסדר…
תודה :)
מתי את ממשיכהה?