אני ורק אני- פרק 28

התעוררתי בבוקר ופיהקתי פיהוק ארוך. השעון המעורר הראה את השעה 06:00
קמתי בעצלות והתלבשתי
שמתי ג'ינס קרוע קצת ואת הג'קט בייסבול (הישן והטוב) שלי.
אין לאמא שלי עוד עבודה, אז לא הערתי אותה.
הלכתי לסלון והתחלתי להכין לי ולה ארוחת בוקר שלפתע צלצל הטלפון
"הלו?" עניתי
"דניאל!, מאמי, סליחה על השעה המוקדמת" זה היה דוד ג'ון
"זה בסדר דוד" עניתי
"יש לי חדשות משמחות" הוא הודיע חגיגית
"מה?" שאלתי בהתרגשות
"בואי נגיד שעבדתי מאוד קשה אתמול"
קפצתי משמחה
"טוב דניאלי, אני לא אעכב אותך, רק תסתכלי על העיתון"
"טוב, תודה רבה דוד!"
"תמיד שמח לעזור"
ניתקתי את השיחה ופתחתי את הדלת, העיתון היה בכניסה. פתחתי אותו
בכותרת הראשית היה כתוב : "נערה בת 16 חושפת שערוריה בעולם עורכי הדין"
חייכתי לעצמי ופתחתי את הכתבה
עברתי עליה בחפיפות שלפתע תפס את עיני משהו: "האישומים הללו על אדון שמואל מרוונילי, עדיין לא הוכחו, אך עם כמות הנפגעים מהפרשה סביר להניח שזה נכון. תביעת בית המשפט צפויה להגיע לכסכום של 3 מיליון שקלים, שחלקם יועברו למשרדו ורובם יועברו לנשים הנפגעות ממעשיו, וחצי מיליון יועבר למשפחת הנערה שגילתה את הפרשה. מרווינילי צפוי ללכת בנוסף למאסר של שלוש שנים, ללא אפשרות שיחרור בערבות…-" סיימתי לקרוא ורצתי בהתרגשות לחדר של אמא שלי, קפצתי לה על המיטה והערתי אותה,
"אה… דניאל" היא פיהקה
"תיראי" אמרתי והראתי לה את החלק בכתבה כשחיוך גדול מרוח על פני
קפצנו משמחה משהו כמו שלוש דקות
"טוב אמא, אני חייבת לזוז, שאני לא אאחר לבית ספר"
"בסדר מאמי" היא ענתה וחזרה להסתכל בעיתון, כאילו הוא הדבר הכי מעניין בעולם
"למה כולם קוראים לי מאמי היום"… מלמלתי לעצמי, לקחתי את האוכל ואת התיק ויצאתי לכיוון התחנה.
כשהגעתי, רועי היה שם.
"רועיי!!!" קפצתי עליו
"הייי" הוא חיבק אותי
"מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו
"טוב…. התעוררתי מאוחר ולא הספקתי את התחנה שלי אז באתי לפה" הוא אמר
הסתכלתי עליו במבט שאני יודעת שהוא משקר
"טוב, נו, רציתי לראות אותך" הוא חייך
"ידעתי"
"אני שמח"
"אני שמחה שאתה שמח"
הוא צחק ואז חיבק אותי
הסתכלתי והרמתי אליו את מבטי
"מה??" הוא צחק
"כלום…" עניתי
"אני יודע מה את רוצה…" הוא אמר בקול ערמומי
"נו מה אני רוצה?"
הוא התקרב ונישק אותי, נשיקה ארוכה ונעימה.
"את זה"
"אהההאהה" עשיתי סימן של פיפטי פיפטי כזה
"סתמי" הוא צחק ואז הגיעה ההסעה
עלינו ביחד צוחקים, הרגשתי שכולם מסתכלים עלינו
סתיו לא היתה שם, היא בטח תירצה להורים שלה שהיא לא מרגישה טוב כדי לא לראות את בן.
התעצבתי
רועי משך אותי לחלק האחורי של ההסעה
"דנייי!" נוי קפצה עליי בחיבוק
"הייי" צחקתי
"התגעגעתי אלייך יא מכוערת" היא צחקה
"לא, את" החזרתי לה והתיישבתי ליד רועי
הסתכלתי קדימה, וקלטתי את עדי יושבת כמה כסאות מקדימה לנו.
"מסכנה…" מלמלתי
"כן," רועי אמר "מסכנה".
"אז איך עברו עליכם הימים אחרי המסיבה?" נוי שאלה אותי ואת רועי
"טוב…. בסדר" עניתי לה
"מה קרה?"
"טוב,…. הלכנו לים ואז טבעתי ואז זה" שלפתי את העיתון מהתיק
"טבעת!?!" היא נבהלה,
,"כן אבל אני בסדר עכשיו" עניתי בקצרה וקירבתי אליה את העיתון
"נו כולם שמעו על זה" היא אמרה
"כן, מעניין מי זאת הילדה הזאת שחשפה אותו" עומרי חשב בקול
"אחי, אל תחשוב יותר מדי, המוח שלך ישרף" צחק עליו אלון
"סתום" צחק עליו עומרי
"נו מה זה קשור עכשיו?" שאלה אותי נוי
"אז שמואל היה הבוס של אמא שלי" אמרתי
"נו"
"וג'ון מהחדשות הוא קרוב משפחה שלי"
הם הסתכלו עליי המומים
"חברה שלי מפורסמת!!" צחקה נוי
"כבוד, דניאל" אמר לי אדם
"רגע, את חשפת אותו?" שאל אותי עומרי מבולבל
"כן, יא דפק, כן" ירד עליו אלון בצחוק
"בואנה, איזה זבל השמואל הזה" אמר עומרי
"כן, הוא יצא ממש חרא" המשיך אלון
"סתמו" השתיק אותם רועי
הסתכלנו עליו בשאלה
"הוא אבא של עדי" הוא לחש
"בואו לא נדבר על זה…." אמרתי מנסה להחליף נושא.
"רעיון טוב" הם אמרו וכל אחד פנה לעניינים שלו
שלי היו להתנשק עם רועי.
~סוף השיעור האחרון~
נשמתי לרווחה, סוף סוף נגמר היום. יצאתי מהכיתה והתקדמתי ופתאום הרגשתי מישהו מחבק אותי מאחור.
זה היה רועי
"רועי" כעסתי עליו בצחוק
הסתובבתי אליו
"מה אתה עושה?" שאלתי אותו
"מה שבא לי" הוא ענה בעוקצנות
"תפסיק" אמרתי
"תכריחי אותי" הוא אמר שוב
חייכתי אליו ונישקתי אותו, קלטתי מרחוק את בן מסתכל עלינו, ומשום מה זה גרם לי לנשק את רועי עוד יותר. בסוף בן הלך.
רועי הסתכל עליי בחיוך
"מה?"שאלתי אותו
"כלום…" הוא ענה וחיבק אותי
התקדמנו למחוץ שער בצפר
ובחוץ היו מלא כתבים
הם שאלו מישהו מי זאת דניאל כהן וכשהוא הצביע עליי, הם רצו וכמעט הטביעו אותי (שוב)
"דניאל, איך גילית את הפרשה?"
"האם הוא הטריד גם אותך מינית??"
"איך ידעת למי לפנות?"
"מה את חושבת על הפרס?"
"הפה הפה!" צעק עליהם רועי "קחו רברס, ותתנהגו כמו בניאדם מתורבתים למען השם, למה להרוג אותה?"
הם שתקו, ואז ניגשה אליי איזה כתבת בשנות הארבעים לחייה.
"שמך דניאל נכון?" היא שאלה אותי
"כן"
"אפשר לשאול איך גילית את הפרשה?"
"טוב.. חזרתי יום אחד הביתה, ואמא שלי הגיעה לפניי, היא אמרה לי שהיא פוטרה וסיפרה לי גם למה, התעצבנתי והלכתי להתעמת עם שמואל," עצרתי
כולם צילמו או כתבו את מה שאמרתי, אבל רועי היה לידי והרגשתי מוגנת
"איימתי עליו שאני אפנה לתקשורת אם אמא שלי לא תחזור לעבודה. יום אחרי זה אמא שלי אמרה לי שהוא התקשר ושהוא אמר שזה היה קרוב, אבל לא קרוב מספיק., למזלי, יש לי בן משפחה שעובד בחדשות, אז פניתי אליו לעזרה, וזאת התוצאה" הצבעתי על כל הכתבים
"ואם אפשר לשאו-" רועי עצר אותה
"זהו תודה" הוא צעק, תפס את ידי, ופילס לנו שביל דרך ים הכתבים
"וואו" הוא אמר "את סלבריטאית"
"בטח…. מה זה," צחקתי
הוא חיבק את כתפי
"את בסדר עם זה?" הוא שאל
"למה שאני לא אהיה?" שאלתי, מבולבלת
"לא יודע…."
הגענו לאוטובוס
"מגיעה לי נשיקה על מה שעשיתי שם" הוא קרץ
גילגלתי את עיני
"טוב, אם את לא רוצה, אני אלך.." הוא עשה את עצמו הולך
"בוא הנה, מפגר!" צחקתי עליו
"אז נשיקה"
נישקתי אותו ואז עלינו להסעה.
משאירה מאחורי ים של כתבים, שלא הפסיקו לצלם אותנו