אני ורק אני – פרק 26

הכנתי לי קורנפלקס עם חלב וישבתי לאכול בשולחן, אמא עדיין ישנה.
השתעממתי נורא אז החלטתי לצאת לטייל קצת בחוץ.
התארגנתי עם בגדים חמים כי היה קר ממש בחוץ ויצאתי.
הסתובבתי בחוץ, בלי לשים לב התקרבתי לכיוון שראיתי את רועי יורד ממנו מההסעה,
נשפתי אדי קור והתחלתי לנקוש בשיניי. היה ממש קר!
הגעתי לאיזור של הבית של רועי
זה נראה בדיוק כמו האיזור של הבית שלי.
ואז עצרתי לחשוב,
מה לעזאזל אני עושה פה?!, מה אני חושבת לעצמי,
התישבתי על המדרכה ותפסתי את ראשי, עכשיו אני צריכה לחזור הביתה,
קמתי והתחלית ללכת, שלפתע שמעתי צעקות
"אתה לא יכול לסרב לי אני אבא שלך!!, וכשאני אבקש כסף אתה תיתן לי כסף!"
עצרתי והסתכלתי לכיוון שממנו באו הצעקות, איתרתי את הבניין והתקרבתי אליו. עמדתי בפתח שלו
לא מבינה מה אני רוצה לעשות.
לפתע נפתחה הדלת בחוזקה ורועי יצא ממנה
"כלב בן כלב…" הוא מלמל לעצמו ואז הוא ראה אותי
"דניאל!" הוא הופתע "מה…מה את עושה פה?"
"אני לא ממש יודעת…" עניתי במבוכה
"איך ידעת שאני גר פה?" הוא שאל מבולבל
"עכשיו אני יודעת"
~נקודת מבט רועי~
"עכשיו אני יודעת"
היא אמרה לי., שיט אני כזה מטומטם!, הייתי חייב לשאול אותה את זה!
היא הסתכלה עליי במבט תמים כזה
"אופס…" מלמלתי, מנסה להחליף נושא
"מי צעק עכשיו?" היא שאלה אותי בדאגה
אני לא יכול להמשיך להסתיר את זה ממנה עוד
"אבא שלי" עניתי לה והשפלתי את ראשי
"רועי" היא אמרה
הסתכלתי עליה
"הכל יהיה בסדר" היא הסתכלה עליי במבט הכי אוהב שקיבלתי בחיים
"אני לא מאמין"
היא התקרבה אליי
"זה לא יקרה אם לא תאמין"
היא הרימה אליי את מבטה, רציתי כל כך לנשק אותה, אבל זה לא הרגע המתאים
החזקתי את ידה וחייכתי אליה
"איתך הכל אפשרי" אמרתי וחיבקתי אותה,
הלכנו ביחד מחובקים כמה דקות
"אז מה קורה איתך?" היא שאלה אותי
"מסתדדר"
"מה באמת קורה איתך?"
נאנחתי
"אבא שלי, הוא פשוט זבל, הוא כל הזמן משתכר ולוקח לי כסף שנשאר לי."
"מאיפה הכסף?" היא שאלה אותי
הגרון שלי נהיה צרוד "אמא שלי… לפני שהיא מתה, היא ידעה שאבא שלי יבזבז הכל ביום אם היא תביא את הכסף שהועבר אליה מאבא שלה אליו, אז היא העבירה אותו אליי, ילד בן 14,."
היא הסתכלה עליי
"אני מצטערת, לא ידעתי" היא התנצלה לבסוף
"זה בסדר" צחקתי במרירות "אף אחד לא יודע"
היא שמה את ראשה על כתפי
"אז…"המשכתי
"אבא שלי התחיל לבקש הלוואות, מכל מיני מקומות, הלוואות קטנות, מאה מאתיים חמש מאות, וכשהוא לא החזיר להם את החוב, אני ברוב טימטומי, החזרתי להם אותו מהכסף שקיבלתי מאמא." עצרתי
הקול שלי נהיה צרוד, הרגשתי שאני עומד לבכות
"באיזשהו שלב" המשכתי "הוא התחיל לגנוב ממני כסף שהוצאתי כדי שאני אוכל לשלם על דברים כמו הבצפר והאוכל., התחלתי לעבוד שנה שעברה, החזרתי את כל הכסף שהוא לקח, אבל… זה פשוט לא מספיק"
היא הסתכלה עליי ברחמים
התיישבנו על ספסל שהיה בצד הרחוב, כמעט הגענו לבית שלה
הייתי חייב לפרוק את זה, אני לא יכול להסתיר ממנה דברים, מערכת יחסים מתבססת על אמון לא?
"בדרך כלל כשאנחנו רבים, אני הולך לישון אצל אלון או אצל אדם, או עומרי, עד שאני בטוח שאני צריך לחזור".
היא חיבקה אותי והיסתכלה עליי מתוך החיבוק,
"אתה יכול לבוא לישון אצלי מתי שאתה רוצה" היא אמרה
צחקתי
"אני רצינית" היא אמרה והתיישבה על הברכיים שלי "אתה תמיד מוזמן, אתה יודע"
"אני אשתדל לזכור את זה" חייכתי אליה
היא התקרבה ונישקה אותי, נשיקה של סליחה, נשיקה של רחמים, נשיקה של אהבה, נשיקה של תשוקה, נשיקה שלנו, נשיקה שאומרת הכל
תפסתי את מותניה
לא הפסקנו להתנשק משהו כמו חמש דקות
"וואו" צחקתי, שהשתחררנו אחד מהשני
"חה חה" היא אמרה בציניות ונשכבה ככה שחצי מהגב שלה שעון עליי.
"אתה יודע שאני איתך כן?" היא הסתכלה עליי כשהראש שלה הפוך
"את יכולה להיות בטוחה שאני לא אשכח" חייכתי אליה,
ואני יודע שאני לא אשכח, כי אני באמת אוהב וסומך עליה, ואני יודע שהיא מרגישה אותו דבר כלפי.
התקרבתי ונישקתי אותה, כשהראש שלה הפוך,
"אני בטוחה שאפילו אדם ונוי לא התנשקו ככה" היא צחקה
"יש לך תלונות?" שאלתי אותה
"אם היו לי הייתי אומרת"
חייכתי ונשכבתי על כל הספסל, היא באה ונשכבה לידי, שחלק ממנה עליי
"שמנה" צחקתי
"אני מזהירה אותך פעם אחת" היא אמרה לי בטון מאיים
"אני אפרד ממך אם תקרא לי שמנה שוב"
צחקתי "אני מבטיח", עניתי לה.
"אז, מה חדש בחיים שלך?" שאלתי אותה
היא זזה במקום כאילו היא נזכרה במשהו חשוב
ואז היא סיפרה לי הכל.

3 תגובות ממשיכה