אני ורק אני – פרק 25

קמתי מאוחר, באחד עשרה וחצי לפחות
קמתי והסתכלתי על עצמי במראה, כל השיער שלי היה מבולגן ומקורזל
הסתרקתי, צחצחתי שיניים והלכתי לסלון
"דניאל, אנחנו צריכות לדבר" אמא שלי אמרה ברגע שנכנסתי לסלון
"מה?" שאלתי והתיישבתי לידה
"קיבלתי שיחת טלפון משמואל"
קפצתי משמחה
"הוא אמר שזה היה ניסיון מרשים, אבל לא מרשים מספיק"
התיישבתי, והתבאסתי
"מה אמרת לו?" היא שאלה אותי
"אמרתי לו… שאני אפנה לתקשורת" אמרתי בהיסוס
"את מה?!?" היא צעקה עליי
"זה היה הפיתרון היחיד!"
"לא זה לא!, יכולת להתעלם!"
"אבל תחשבי על זה!" צעקתי
"אני לא אחשוב על זה"
"אמא, דוד ג'ון מגיש חדשות, אני בטוחה שאם אני אדבר איתו זה יעזור!"
היא קמה ממקומה והלכה לחדר שלה.,
קמתי לפלאפון וחייגתי לדוד ג'ון
"היי דוד"
"דניאלי!!! מה שלומך?" הוא שאל אותי בקול חביב
"בסדר"
"אז למה התקשרת?"
"אני צריכה לדבר איתך"
"דברי"
"מה היית אומר… אם הייתי מגלה לך שערוריה בעולם עורכי הדין?" שאלתי אותו בקול ערמומי
הוא שתק לדקה
"את בטוחה?" הוא שאל
"כן"
"היום, בבית קפה, בשתיים בצהריים" הוא אמר בקצרה
"אוקיי, ביי דוד, ותודה" נפרדתי ממנו וניתקתי את השיחה
חשבתי קצת ואז התקשרתי לרועי
"הלו?" שמעתי קול צרוד
"היי, זאת דניאל" אמרתי בהיסוס
"מי זאת דניאל?"
"אני החברה של רועי…" אמרתי
"חכי שנייה" הוא אמר "רועי!!!!!" הוא צעק
שמעתי קול צעדים
"הלו?" זה היה רועי
"זאת דניאל" אמרתי
"דניאל!" הוא נשמע מופתע "מה קורה?"
"בסדר, תגיד מי ענה לי לפלאפון מקודם?"
הוא היסס
"אבא שלי…." הוא אמר בסוף
"הוא לא נשמע טוב" אמרתי בדאגה, "כדי שתלכו לרופא"
"עם כל הכבוד דניאל, את לא צריכה להגיד עם אבא שלי צריך לרופא או לא!" הוא כעס
"בסדר סליחה" נעלבתי
"למה התקשרת?" הוא שאל אותי
"לא… לא משנה" אמרתי
"נו, אני מצטער דניאל, מה רצית?" הוא שאל בקול יותר נחמד
"כלום, באמת כלום" אמרתי וניתקתי.
הלכתי לחדר והחלפתי בגדים.
~שעה 1 וחצי בצהריים~
התארגנתי מהר וירדתי לבית קפה שנמצא עשר דקות הליכה מהבית שלי
"דניאלי, מה שלומך?" שאלה אותי בעלת הבית קפה, חברה של אמא שלי.
"הכל בסדר, מה איתך?" שאלתי בפנים מחויכות
"בסדר, מאמי, בסדר" היא חייכה
"שוקו על חשבון הבית, מתאים?" היא שאלה
"מתאים" חייכתי אליה והתיישבתי באחד השולחנות
היא חזרה אחרי שתי דקות עם כוס שוקו עם קצפת מעל
"תהני מאמילה" היא אמרה
"תודה" חייכתי אליה ושתיתי אותו לאט
ראיתי מהרחוב את המכונית השחורה ל דוד ג'ון חונה בחניה
הוא היה לבוש בחליפת מרגלים כזאת, עם משקפי שמש. הוא תמיד היה שוויצר.
הוא נכנס לבית קפה, והתיישב לידי
"מה קורה דניאלי?" הוא שאל
"בסדר, שנתחיל?" שאלתי אותו
הוא הסתכל עלי במבט רציני
"נתחיל" הוא אמר
סיפרתי לו הכל, מה שמואל עשה לאמא ואיך הפקידת קבלה נבהלה כשביקשתי אותו
"שום דבר לא מובטח, דניאל, זה יכולה להיות טעות."
"זו לא טעות"
"אני צריך עדויות, שיעזרו לבנות בסיס לחקירה" הוא אמר
"אני אדאג לזה" אמרתי.
"אתה תדבר עם אמא, אני אדבר עם הנשים במשרד"
הוא חייך אליי,
"איך התבגרת, אני לא מאמין" הוא חייך חיוך אבהי כזה. חשבתי על אבא שלי…
נשארתי שם עם הדוד ג'ון עוד כמה זמן ובסוף ביקשתי ממנו להסיע אותי לבניין עורכי דין, הוא הסיע אותי והביא לי תקליטור כזה שאוכל להקליט את השיחות, הוא הוא הוריד אותי, נפרד ממני ונסע לבית שלי, לדבר עם אמא.
נכנסתי לבניין
"מה את עושה פה?" שאלה אותי הפקידת קבלה הנחמדה,
התקרבתי אליה בחיוך
"אני צריכה לשאול אותך משהו" אמרתי לה
"נו" היא חייכה
"אני דיברתי עם התקשורת, דוד שלי עובד שם, ואני יודעת איך להפיל את שמואל"
היא הסתכלה עליי בהלם
"אני לא מוכנה" היא ענתה לבסוף
"תחשבי על זה!" התחננתי בפניה
"הוא בטוח ניסה להטריד אותך מינית כמה פעמים נכון?" שאלתי אותה
היא הסתכלה לרצפה
"בבקשה" ביקשתי ממנה, "שכל זה יפסק"
"בואי נתחיל" היא הרימה את מבטה אליי
———————————————————————–
נכנסתי הביתה בערך בשבע וחצי, ראיינתי משהו כמו 20 נשים לגבי שמואל. זה הולך לעבוד!
"דניאל!" אמא קראה לי כשנכנסתי הביתה.
"היי אמא"
"דוד ג'ון דיבר איתי" היא אמרה
הסתכלתי עליה בציפיה
"זה הרבה עבודה, אבל הוא אמר שאם יהיו לו את הנתונים הנכונים זה יוכל לעבוד"
צחקתי מאושר וחיבקתי אותה. הולך להיות טוב… יהיה טוב