אני ורק אני – פרק 24

יצאנו ביחד מהחדר, ואז סתיו ניגשה אליי…
"תראי סתיו, אני באמת מצטערת, לא ידעתי… אבל כעסתי עליו עכשיו" התחלתי
"מה הוא עשה?" היא שאלה
נשמתי עמוק, אני יודעת שהיא רוצה לשמוע את האמת ואין טעם להסתיר אותה ממנה
"הוא אמר לי שהרגשות שלו אליי לא נעלמו, ושאמרתי לו שיתבייש בעצמו כי הוא איתך הוא נישק אותי"
היא הסתכלה עליי עם דמעות בעיניים
"התנתקתי ממנו בשנייה שהוא עשה את זה, התנתקתי ממנו וכעסתי ואז הוא נישק אותי שוב, ואז רועי נכנס והרביץ לו" עצרתי והסתכלתי עליה
הפרצוף שלה התרכך
"אני מצטערת שכעסתי עלייך, זה לא היה מוצדק" היא התנצלה
"זה בסדר " עניתי לה
"עכשיו עם תסלחו לי, יש לי עניינים לסדר" היא אמרה בטון עצבני והתקדמה לחדר של השרת
"וואו" רועי אמר "איזה סיפור"
"כן…ממש טלנובלה" צחקתי,
המשכנו להתקדם להסעות, ברקע שמענו את הצעקות של סתיו על בן, היא לא הולכת לסלוח לו על זה…
~נקודת מבט סתיו~
הבן זונה הזה…. אני הולכת להרוג אותו!
"עכשיו עם תסלחו לי, יש לי עניינים לסדר" אמרתי והתקדמתי לחדר של השרת
נכנסתי פנימה בדיוק שהוא קם מהרצפה.
הוא הסתכל עלי בבלבול
"מה יש לך?" שאלתי אותו
"אין לי כלום" הוא ענה באדישות
"אתה נישקת עכשיו את החברה הכי טובה שלי, כשיש לה חבר!"
"אני יודע"
"מה עבר לך בראש?"
"אני לא יודע"
"כאילו מה חשבת?" צחקתי במרירות "שהיא תפרד מרועי ותחזור לזרועותיך?"
"אני לא יודע בסדר?!?" הוא התרעם עליי
"אל תצעק עלי" אמרתי
"היינו, ונגמרנו, תפנימי" הוא אמר בקול נמוך יותר
"אני לא אפנים!" צעקתי עליו
הוא הסתכל עליי
נשמתי עמוק, מנסה להירגע
"בסילבסטר" התחלתי "כשעשינו את זה, ידעת שאתה אוהב את דניאל?"
הוא הנהן בראשו
"אז יכולת למנוע את זה!" צעקתי עליו עם דמעות בעיני
"יכולת לשמור את הזכות לבנאדם הנכון לעשות את איתי, אבל אתה אגואיסט, אז יופי לך, קיבלת מה שרצית, השתמשת וזרקת" אמרתי לו כמעט בבכי
הוא הסתכל עליי במבט מהורהר
"אני לא צריך לעמוד פה ולשמוע את הקשקושים שלך" הוא אמר באדישות ובא לצאת
"קשקושים?!?" צעקתי עליו ותפסתי את ידו, משכתי אותו בחזרה לחדר.
"אני אומרת לך מה מפריע לי איתך, ושפגעת בי ואתה קורא לזה קשקושים?!?!" כעסתי עליו
"אני אקרא לזה איך שבא לי"
" איפה כל האהבה שלך אליי?" שאלתי אותו ודמעה זלגה על הלחי שלי.
הוא לא ענה
הוא הסתכל עלי ואז פנה לצאת מהחדר
תפסתי אותו ומשכתי אותו אליי ונישקתי אותו, הוא נסחף איתי לנשיקה של חצי דקה בערך ואז הוא התנתק ממני
"אתה רוצה להגיד לי… שלא הרגשת כלום עכשיו?" שאלתי אותו
הוא הסתכל עלי במבט חסר הבעה
ואז הוא יצא מהחדר.
בכיתי משהו כמו דקה, שפשפתי את העיניים והלכתי להסעה.
~נקודת מבט דניאל~
נפרדתי מרועי והוא ירד מההסעה, עכשיו שחושבים על זה, אין לי מושג איפה הוא גר. מוזר.
ירדתי מההסעה מההסעה אל הבית שלי
הוצאתי את המפתח מהתיק ופתחתי את הדלת.
הבית היה חשוך, אבל היה ריח של טיגון באוויר…
התקדמתי בבית עד שהגעתי לחדר של אמא שלי
האור שם היה דלוק ואמא שלי ישנה במיטה
"אמא?" שאלתי
היא התעוררה
"דניאל…. מה השעה?"
"שתיים וחצי, מה את עושה פה?"
"אהה… שיחררו אותי מוקדם…"
"למה משחררים אותך מוקדם?"
"טוב…אה….זה קשה להסביר"
"מה קרה אמא?" שאלתי ובאתי להתיישב לידה
היא נאנחה
"הבוס שלי…. הוא התחיל איתי"
"נו, והוא נחמד?"
"לא… ממש לא, הוא מגעיל וכל הזמן נוגע בכל הבנות שהוא רואה"
"אויי"
"אז לפני שלושה ימים, בסוף היום שכמעט כולם הלכו מהמשרד, נשארתי לסדר קצת ניירת שנשארה בקבלה, אז הבוס שלי-שמואל, קרא לי למשרד שלו, נכנסתי לשם בהיסוס, כל החלונות היו סגורים, וכל התריסים היו מוגפים, נכנסתי וסגרתי את הדלת, דיברנו על הלקוחות שבאו היום ובאיזשהו שלב הוא התחיל לשלוח ידיים, אמרתי לו להפסיק, אבל משם המצב רק הדרדר…"
היא לא הסתכלה עליי
"באיזשהו שלב הוא איים עליי, שאם אני לא אשכב איתו הוא יפטר אותי"
הוא היה כל כך בטוח שאני אשכב איתו שהוא כבר התחיל להוריד בגדים.
אמרתי לו שזה לא בכבוד שלי לשכב עם טרולים קטנים ומעצבנים, הוא התעצבן עליי ופיטר אותי.
הסתכלתי עליה ברחמים
"זה הדבר הנכון לעשות" אמרתי לה
"אמרת למישהו, לסמכות יותר עליונה?" שאלתי אותה
"הוא הסמכות הכי עליונה" היא סיננה במרירות
"אבל בטוח יש מישהו יותר חשוב ממנו!" צעקתי וקמתי מהמקום
"אם היה הייתי הולכת אליו"
"זה לא בסדר!!!"" צעקתי
"אין מה לעשות דניאל, תעזבי את זה" היא אמרה , מנסה להרגיע אותי
"באיזה שעה נסגר המשרד עורכי דין?" שאלתי אותה
"דניאל, באמת תעזבי את זה" היא התחננה
"באיזה-שעה?"
"שש וחצי"
יצאתי מהחדר שלה, לקחתי מעיל וכסף, ויצאתי מהבית
לקחתי מונית ונסעתי נסיעה של רבע שעה לעבודה של אמא
נכנסתי, זה היה מקום מפואר, זה משרד עורכי דין מאוד מפורסם, את זה אני יודעת.
הסתכלתי למקום של הפקידת קבלה, איפה שאמא שלי אמורה להיות. ישבה שם, צעירה בלונדינית בת 25 בערך, אני בטוחה ששמואל הזה בוחר אותם טוב טוב, כי אם להגיד את האמת, אמא שלי יפה, היא לא בת 25, אבל היא יפה
"אני יכולה לעזור לך?" היא שאלה אותי בקול חביב
"כן, אני רוצה לפגוש את שמואל" אמרתי
פניה החווירו
"לא, לא, בגלל משהו כזה, אני צריכה לדבר איתו"
היא נשמה לרווחה
"אני לא בטוחה שאת יכולה, אבל אני אראה מה אני יכולה לעשות" היא אמרה ופתחה את הפלאפון
"שמואל" היא התחילה
"כן, יש כאן מישהי שרוצה לפגוש אותך"
"לא היא לא בת 20"
"אוקי"
הסתכלתי עליה בשאלה
"הוא אמר שתעלי אליו למשרד" היא אמרה וכיוונה אותי איפה הוא.
"תודה," הודיתי לה ועליתי למשרד של שמואל
נכנסתי בדלת
הוא ישב מאחורי שולחן משרדי, בכיסא גדול, היצור הכי מכוער שראיתי בחיים שלי, דבר ראשון, הוא נראה כמו דג, יש לו עיניים ענקיות, אוזניים שאני לא בטוחה שהם נמצאות בתנוחה אנושית, והוא שמן כמו לוויתן
"יש לך חמש דקות" הוא אמר בלי להרים את מבטו
"יופי, אני הבת של רוית כהן" אמרתי בקול עוקצני
הוא הרים אליי את מבטו
"יפה כמו אמא שלה, את זה אפשר לומר" הוא חייך חיוך נלהב
"אומרים לי את זה הרבה" אמרתי ופתחתי את התריסים
הוא שתק
"אתה צריך להחזיר את אמא שלי לעבודה" אמרתי כאילו זה מובן מאליו.
"אני לא, ואני אעשה מה שבא לי, ואת יכולה להיות בטוחה שאני לא אקשיב לנערה בת 16" הוא כעס.
"אתה עשית משהו לא טוב, וזה שאתה רוצה לשכב עם כל הנשים פה לא אומר שאתה צריך לפטר אותם כי הם עומדות על שלהם!" צעקתי עליו
"תנמיכי את הקול מותק" הוא אמר
"כדי לך להחזיר להחזיר אותה לעבודה" איימתי עליו
"או שמה?" הוא שאל בלגלגנות
חשבתי, באמת מה? איך אני אעשה את זה, אין מישהו מעליו, הוא העליון, מי יכול להיות מעליו, ואז הבנתי.
"אני אפנה לתקשורת" אמרתי בחיוך של ניצחון, אח של אמא שלי מגיש חדשות, אני בטוחה שהוא יוכל לעזור לי.
שמואל נראה כאילו נפלה עליו פצצה.
"נגמרו לך החמש דקות" הוא אמר באדישות
באתי לצאת מהדלת, לפני שיצאתי אמרתי:
"אם ביום ראשון, אמא שלי לא קמה לעבודה, אתה יכול להיות בטוח, שיהיה פה בלאגן"
חייכתי לעצמי בהקלה וירדתי לקומה התחתונה
"איך היה?" שאלה אותי הפקידת קבלה הנחמדה
"בואי נגיד שהצלחתי במה שבאתי לעשות"
היא שוב נראתה תוהה
"שזה לא מה שאת חושבת" צחקתי
היא נפרדה ממני
יצאתי משם ותפסתי מונית הביתה, בטוחה שמחר אמא שלי תחזור לעבודה.