אני ורק אני- פרק 2

עליתי להסעה, אבל היא הייתה מלאה, חוץ ממקום אחד, ליד, שיטטטטט רועי???
התקדמתי לאט, בחנתי כל כיסא, כדי לראות אם יש מקום אחר אבל לא היה, הרמתי את הראש לכיוון של רועי, וראיתי שהוא הסתכל עליי, ברגע שהוא ראה שאני מסתכלת עליו הוא קם עשה מין מחווה כזאת של שבי בבקשה וכולם צחקו, הסמקתי והתיישבתי במבוכה, הדלקתי את ה MP ושמעתי שירים עד שהגענו אל התחנה האחרונה, התחנה שלי, הייתי האחרונה בהסעה, אמרתי ביי ותודה לנהג ויצאתי.
הוצאתי את המפתח מהתיק, באתי לפתוח את הדלת, אבל היא נפתחה בעצמה, "אמאא?" שאלתי כשראיתי אותה עומדת מולי בטרנינג אפור ושיער מבולגן "מהאת עושה כאן כלכך מוקדם, דניאל?"" היא שאלה אותי ופיהקה, הרחתי אלכוהול. אין מצב נכון? לא שוב? "אמא?" שאלתי אותה בחשש "מה קרה?" היא בהתה בי בעיניים מזוגגות בערך דקה ואז היא התחילה לבכות. ————
היא סיפרה לי בזמן שהיא ממררת בבכי שהיא פוטרה מהעבודה ושהיא הרסה את הכל ושדווקא התחלתנו להסתדר מבחינה כלכלית עכשיו הכל נהרס… הרגעתי אותה, אמרתי לה שזאת לא אשמתה, עד שהיא נרדמה על הספה.
אני חייבת שקט, אני חייבת לחשוב, אני חייבת להיות לבד עם עצמי, השארתי לאמא פתק וכתבתי שלקחתי מונית לים ושאני אני אחזור בסביבות שבע בערב. זרקתי על עצמי מעיל ויצאתי החוצה מהבית, בתחנת מוניות לא היתה שום מונית, אז החלטתי ללכת לים ברגל, למרות שהיה ממש קר אבל זה רק עשר דקות הליכה בערך אז הלכתי על זה.כשהגעתי הים היה סוער והשמיים היו שמיים ורודים כהים, שמיים של שעות לפני ערב, התיישבתי על אחד הסלעים שם והבטתי אל הים, הוא היה סוער, השיער שלי הצליף לי בפרצוף ופשוט חשבתי על הכל: על אמא, על אבא, על רועי, על סתיו ,עליי, על החיים שלי…….
פתאום הרגשתי שמישהו מתיישב לידי
היי" שמעתי קול מהוסס הסתכלתי,
וזה היה רועי

שתי תגובות וממשיכה ;)