אני ורק אני- פרק 13, לקרוא את הרציתי להוסיף!!

"ביי יוסי" נפרדתי מהנהג וירדתי מההסעה
פתאום מישהו תפס אותי ביד, זו היתה סתיו , סימנתי לרועי שימשיך ואני וסתיו הלכנו לדבר בצד.
היא הסתכלה עליי במבט כועס
"מה?" שאלתי אותה
"מה מה?, בגללך חצי שעה ישבתי בשקט ובשעמום בלי מוזיקה ובלי קידוחי השכל שלך בזמן שאת קישקשת עם החברים החדשים שלך מאחורה!!"
"הם לא חברים שלי"
"אז למה העדפת אותם על פני?"
לא היתה לי תשובה, מה אפשר לענות לה?? כי רועי ביקש?,
החלטתי לספר לה את האמת עם שיפוצים קלים, לא סיפרתי לה על אמא שלי, אבל על כל השאר, כולל את זה שאני מחבבת את רועי, סיפרתי לה
"אחחח… לא יכולת להתאהב במישהו יותר פשוט?" היא כעסה עלי בצחוק
"את סולחת לי?" שאלתי אותה
"אני אחשוב עלייך" היא קרצה לי
התחבקנו והלכנו ביחד לכיתה
~נקודת מבט רועי~
ירדנו מההסעה, ופתאום מישהו חטף את דניאל, הסתובבתי, וראיתי שסתיו לקחה אותה, דניאל סימנה לי להמשיך, אבל רציתי לחכות לה אז התיישבתי מאחורי השיחים, במקום שבו אני יכול לראות את השער של הבית ספר ואני לא אפספס אותה.
חיכיתי כמה דקות והיא לא באה,אז קמתי ללכת לכיתה, אבל פתאום שמעתי קולות דיבור מהספסל שמאחורי השיחים אלה היו דניאל וסתיו!!
אסור לי להקשיב להם! זאת שיחה פרטית שלהם, זה לא בסדר, אבל אז שמעתי את השם שלי, ואני לא יודע למה, אבל הייתי חייב לדעת מה דניאל אומרת עליי.
התקרבתי לספסל והתכופפתי ככה שהם לא יכלו לראות אותי
"הם לא חברים שלי" שמעתי את דניאל אומרת
אסור לי להקשיב להן , אסור לי אבל המשכתי
"אז למה העדפת אותם על פני?" סתיו שאלה אותה
הבנתי לבד שדניאל לא יודעת מה לענות לה
"אם אני מספרת לך משהו, את לא מספרת לאף אחד נכון סתיו?" דניאל שאלה
"ברור" סתיו ענתה
"אוקיי, אז יום אחד התעצבנתי על אמא שלי אז הלכתי לים, ואז רועי בא ודיברנו שם.. ואני ממש מחבבת אותו, אז הוא ביקש שאני אנסה לשבת לידם בהסעה והסכמתי, זה היה משהו חד פעמי סתיו, באמת"
הרגשתי את הלחיים שלי מאדימות
היא מחבבת אותי? אני מחבב אותה? אני לא יודע
אבל קמתי מהר והלכתי מהשביל שבו הם לא יראו אותי בו
לפני שעזבתי את האיזור, שמעתי את סתיו אומרת
"לא יכולת להתאהב במישהו יותר פשוט?" \
אז עכשיו אני מסובך, שתלך ל-#$^#%* הסתיו הזאת.
בשיעורים כל הזמן החטפתי מבטים לכיוון דניאל, כל פעם שתפסתי את עצמי עושה את זה עצרתי את עצמי, אבל ברוב הפעמים פשוט המשכתי להסתכל עליה, על תוויי פניה, על איך שהיא מחייכת כשהיא קולטת שאני מסתכל עליה ועושה את עצמה שלא ראתה.
אני משרבט , כלומר יש לי תחביב, שהוא לצייר ציורים, ואני מצייר דווקא די טוב.
בשיעור האחרון, ציירתי את דניאל, אפילו בלי לשים לב, כשמתי לב התחלתי להסמיק,
בעיקר בגלל איך שציירתי אותה, יושבת בתנוחה שהיא חצי שכיבה, עם שמלה יפה, מסתכלת עליי.
צלצול,
נגמר בצפר, שמתי את התיק על הגב ויצאתי מהכיתה, שהציור מקופל ביד שלי
כתבתי עליו מהר., "לדניאל, ממני, אני" והכנסתי את הפתק לחריץ של הלוקר שלה, בלי שאף אחד ראה,
והתקדמתי להסעות, כאילו הכל כרגיל.
~נקודת מבט דניאל~
נגמר השיעור האחרון תודה לאל,
אבל משהו עדיין חשוד לי טיפה, רועי, כל השיעורים פשוט בהה בי, חייכתי מדי פעם אבל רוב הזמן העמדתי פנים שאני לא רואה, פתחתי את הלוקר כדי להכניס את כל המחברות, כי היום יום חמישי וזה היום האחרון שבו אנחנו לומדים ושבוע הבא יום שלישי בערב יש את המסיבה אצל אלון,
באתי להניח את הספרים, אבל אז ראיתי דף מקופל שלא היה שם קודם, הנחתי את הספרים בצד ולקחתי את הדף, פתחתי אותו ואני הייתי מצוירת שם, ציור מאוד יפה, היה כתוב למעלה, בכתב מסורבל, כאילו זה נכתב ברגע האחרון "לדניאל, ממני, אני"
טוב זה מפורט מאוד…
קיפלתי את הדף בחזרה, שמתי אותו בכיס, הכנסתי את הספרים ללוקר והלכתי להסעות.