אני ורק אני- פרק 11

~נקודת מבט רועי~
פקחתי את עיניי ופיהקתי, כיביתי את השעון המעורר, וקמתי מהמיטה. שמתי ג'ינס שחור שרואים איתו חלק מהבוקסר, וג'קט בצבע כחול כהה.
צחצחתי שיניים, ירדתי לסלון, לקחתי את התיק בצפר ויצאתי מהבית. עצרתי במאפיה של יעקוב, קניתי לי פיתה זעתר ושוקו בכסף שנותר לי. התחלתי להתקדם באיטיות לכיוון הבית של דניאל.
אני חייב לשמור עליה, להראות לה את הדרך שהיא ואמא שלה לא יהרסו. הדרך שלא בחרתי בה כי הייתי בטוח שהכל יהיה בסדר.
הסתכלתי בשעון שעל היד שלי, השעה 06:28, נכנסתי לרחוב שבו נמצא הבלוק של דניאל.
נכנסתי לבלוק ונשמתי עמוק, מה יש לי אני?!?! למה אני מתרגש כל כך? , עם כל הבנות האחרות זה אחרת, אני זורם ולא לחוץ, למה עם דניאל זה לא ככה??
עמדתי מול הדלת שלה והסתכלתי בשעון, הספרות התחלפו ל-06:30.
~נקודת מבט דניאל~
הוא עמד שם,מחוץ לדלת שלי, בדיוק בשש וחצי. אמא שלי ישבה בספה וקראה מודעות דרושים, שוב.
"בוקר טוב, גברת כהן" אמר רועי לאמא שלי, היא הרימה את מבטה והנהנה אליו.
הוא הסתכל עליי וגם הינהן, עם פאפי פייס כזה.
חייכתי אליו.
"יאללה, יוצאים" אמרתי ונפרדתי מאמא.
הלכנו ביחד להסעה, והתיישבנו בתחנה כי האוטובוס כנראה מאחר.
"אז….." הוא התחיל
"מה?"
"חשבת על מה ששאלתי אותך אתמול?"
ובאמת חשבתי, והחלטתי לתת לזה צ'אנס, מקסימום לא ילך, לא נורא, לא שיש שם אנשים חשובים לי או משהו…
"כן חשבתי על זה" עניתי לו
"ו….." הוא שאל
"אני אשתדל לא להרוג את החברים שלך"
הוא צחק, גם אני צחקתי
ואז בדיוק הגיעה ההסעה
הוא נתן לי את ידו ולקחתי אותה
נכנסנו להסעה יד ביד.
הרגשתי את המבטים של כולם ננעצים ברועי, ואז בי, ואז בידים שלנו.
הלכנו באיטיות, לא אמרתי שלום לנהג, שעברנו ליד המושב של סתיו היא זזה, עשתה לי מקום אבל המשכתי ללכת, הרגשתי את המבט שלה ננעץ בי, כמו סכינים.אבל לא הסתובבתי אליה. עם רועי הרגשתי בטוחה, והוא כל כך שמח כשהסכמתי שלא היתה בי שום כוונה לאכזב אותו
הגענו למושבים מאחורה. הרגשתי את העיניים של כולם שם ננעצות בי בעיקר של העדי הכונפה הזאת.
היא חולה לרועי על התחת, את זה כולם יודעים. היר רשפה לעברי בכעס. חייכתי אליה חיוך שובב, היא נראתה כאילו היא הולכת להתפוצץ! זה היה כל כך מצחיק!!
התישבתי במושב ורועי התיישב לידי ואז….

2 תגובות ממשיכה