אני ורק אני- פרק 10 (ווהו)

ואז שמעתי דפיקה בדלת, קמתי ופתחתי אותה
ורועי עמד שם.
"היי" הוא חייך אליי
"מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו
"את לא נשמעת משהו בטלפון…. אז באתי לראות מה קורה איתך
"אני לא צריכה שתשמור עליי"
אני יודע, אבל דאגתי" הוא אמר
"אין מצב שהגעת לכאן כל כך מהר…" התחלתי לחשוד
"אתה כבר היית בדרך לפה!" כעסתי עליו
הוא חייך חיוך מבויש, "עלית עליי"
"אתה לא יכול פשוט להופיע ככה בלי הזמנה!, אתה יודע שהמצב כאן לא פשוט ואני לא רוצה שתראה אותו!"
"אני ספיציפית?" הוא שאל אותי בביישנות
"כל אחד!, אתה לא היית רוצה שאני אראה את אמא שלך במצב כזה נכון??"
"תראי אני מצטער, אבל אני דואג לך"
"יופי"
הוא נראה נבוך, הוא טפח ברגלו על המרצפות והסתכל על הרצפה.
"אני… רוצה לדבר איתך, אפשר?" הוא הרים את מבטו אליי,
הוא כל כך יפה, ואמיתי, אבל אני חייבת לשמור על חזות קשוחה
נכון?
~נקודת מבט רועי~
מה אני עושה??? למה שאלתי אותה את זה, מה אני רוצה להגיד לה בכלל??
אני פשוט יצור מפגר.
היא הסתכלה עלי עם הפרצוף הכועס שלה, למרות שיכולתי לראות שהיא לא באמת כועסת
"לא" היא ענתה ובאה לסגור את הדלת
שמתי את הרגל שלי בפתח הקטן שנשאר
"בבקשה?"
היא בהתה בי חצי דקה, היא בטח לא מבינה מה אני רוצה מהחיים שלה
"יש לך חמש דקות"
אני מניח ששמחתי טיפה יותר מדי כי היא חייכה
ופאק, יש לה חיוך מדהים!
"אבל לא פה" היא אמרה, שירבטה מהר פתק ושמה אותו על השולחן.
"זזים?" שאלתי
היא סגרה את הדלת ונעלה. החליקה מהר את המפתח מתחת לשטיח
"זזים" היא אמרה
~נקודת מבט דניאל~
"בבקשה?" הוא שאל ועשה פרצוף מתחנן
הסתכלתי עליו, הוא חתיך, מאוד אפילו, הוא יהיה דוגמן.
וכמה שאני מנסה לשכוח ממנו הוא פשוט חוזר ומזכיר לי הכל בחזרה.
"יש לך 5 דקות" עניתי לו
הוא הסתכל עליי והעיניים שלו ברקו, הוא שמח, חייכתי אליו
לקחתי פתק קטן וטוש שהיו לידי וכתבתי:
"אני יוצאת, חוזרת עוד מעט, אל תדאגי
-דניאל-"
הנחתי אותו בצורה בולטת על השולחן, לקחתי מפתח ויצאתי
"זזים?" הוא שאל אותי
נעלתי את הדלת והחלקתי את המפתח מתחת לשטיח כניסה
"זזים" עניתי לו והתחלנו להתקדם ביחד לכיוון הפארק
התיישבנו על הקרוסלה והסתובבנו לאט.
ישבנו שם כמה דקות בלי להוציא מילה עד שהוא אמר:
"אני מצטער לפניך המון בזמן האחרון…" הוא חייך, אבל לא הסתכל עליי
"אבל מגיע לך, אני זבל של בנאדם".
"מה שנכון נכון" עניתי
"שתקיי!!!" הוא צחק
צחקתי גם אני
"תראה, אני מבינה מאיפה זה מגיע" אמרתי לו
"אתה לא רוצה לאבד את המעמד שלך, וזה בסדר, אבל אתה חייב להפסיק לבוא אליי ולדבר איתי כל הזמן"
הוא שתק, הקרוסלה עצרה
"אני לא רוצה להפסיק לדבר איתך.." הוא לחש, כמעט בלי שאני אשמע, אבל שמעתי
שתקנו לכמה דקות, נבוכים.
"תראי, מחר תבואי לחלק שלנו בהסעה, אני מבטיח לשמור עלייך, יש שם ילדים אחלה"
גיחכתי, "תודה אבל אני אוותר" עניתי לו, מנסה להתחמק, לא רוצה לשבת שם!
"בבקשה" הוא התחנן "תנסי".
"לא!" עניתי לו
"תראי…" הוא מנסה לשכנע אותי, אני לא אכנע לו!!
"מחר בבוקר, שש וחצי אני מתייצב אצלך מחוץ לדלת, את עולה איתי להסעה כי אין לך בררה אחרת, ואם תרצי תשבי לידי" הוא הסתכל עליי
הסתכלתי עליו בחזרה…
"נראה" עניתי וחייכתי אליו
"טוב, אני צריך ללכת…" הוא אמר
"כן, גם אני.."
ירדנו מהקרוסלה
באתי לתת לו חיבוק, והוא בא לתת לי נשיקה על הלחי…..
"צחקנו והתחבקנו
"ביי" נפרדתי ממנו והלכתי הביתה,
~נקודת מבט רועי~
"ביי" היא נפרדה ממני והתקדמה לכיוון הבית שלה
המשכתי להביט בה עד שהיא נעלמה בתוך הבניין.
הסתובבתי והכנסתי ידיים לכיסים והלכתי הביתה, היה קר, מאוד קר
נכנסתי הביתהן, אבא שלי שכב על הספה, שיכור שוב.
כיוונתי את השעון מעורר לשש בבוקר ונכנסתי לישון

5 תגובות ממשיכה