אני. וערס?! – פרק ראשון D:

״בוקר!!!״ אני שומעת צרחה. אני סותמת את האוזניים ואז איתמר נעמד מולי. הוא צורח שוב כמו פסיכי.
״תעזוב אותי יא ילד מאומץ! לך תעיר את רון!״ צעקתי עליו והוא יצא מהחדר. נאנחתי והצצתי באייפון, השעה הייתה רבע לשבע.
״אוף…״ מלמלתי והתחלתי להתארגן, אם כבר יום ראשון אז לפחות להיראות כמו בן אדם…
התקלחתי זריז בלי לחפוף, אין לי כוח לחכות שנה עד שהשיער יתייבש. לבשתי חולצת בית ספר סגולה וטייץ בצבע גוף, לא יותר מידי מושקע אבל גם לא נראה כאילו ברחתי מהספארי. נעלתי את הנעלי אצבע שקניתי באילת ופתאום איתמר נכנס לחדר.
״תמהרי, רון צריך גם לאסוף כמה אנשים בדרך…״ הוא אמר ויצא מהחדר. עשיתי קוקו עגבנייה, התאפרתי קצת, לקחתי את התיק ויצאתי מהחדר.
רון בדיוק הכין קפה. הלכתי להפריע לו.
״איזה כיף שחשבת עליי…״ אמרתי בחיוך וגנבתי לו את הקפה, ״תכין גם לעצמך.״ באתי לקחת שלוק והוא הסתכל עליי בחיוך.
״מה זה החיוך הגיי הזה?״ שאלתי בהתגרות והוא המשיך לחייך.
״סתם, אני מאושר שאת נמצא בחיים שלי.״ הוא אמר. פה התחלתי לחשוד.
״מה עשית?״ שאלתי בעצבים ולקחתי שלוק מהקפה. ירקתי הכול בשנייה והחרא הזה התחיל לצחוק. צפוי, מלח. איך לא עליתי על זה?!
אני התחלתי לקלל אותו והוא נקרע מצחוק.
"איזה ילד קקה אתה." אמרתי ועניתי לפלאפון שלו שצלצל.
"הל-" עניתי בזמן ששפכתי את כל הקפה בכיור.
"אחי!" הוא קטע אותי, "אתה לא מאמין איזה כוסית האשכנזי הביא."
"אחי!" החזרתי לו, "אתה לא מאמין כמה שזה לא מעניין לי את התחת."
"הקוקסינל הזה, נתן לזונה שלו לענות לי," הוא אמר וצחק עם מישהו. הייתי שנייה מלחטוף עליו עצבים אבל רון לקח לי ממני את האייפון.
"איפה אתה? סבבה אנחנו באים." רון אמר לדפוק הזה וסימן לי ולאיתמר לצאת מהבית. אני תפסתי את התיק בית ספר הצהוב שלי ואיתמר את התיק גן של מסי, ויצאנו מהבית.
"…ואמא גם אמרה לי ש-" איתמר אמר והשתתק פתאום, "מי זאת שם?" הוא שאל והצביע על ילדה אחת שהתנשקה עם איזה מישהו. "היא חברה של עופר?" הוא שאל ורון הנהן.
"כנראה," רון מלמל ואיתמר בנתיים רץ לחבק ילדה שנראתה בגילי. "הילד הזה נדפק. באמא שלי." רון אמר לעצמו וחייך חיוך של ערס.
"תמחק את החיוך המפגר הזה ובוא," אמרתי ומשכתי בידו, "יש לי בית ספר חדש ללכת ללמוד בו."