אני והחבר'ה-9

~מקס~
אחרי שאיתרנו את סיימון ודרק (שהתעקש להבי איתו את הקרצייה הקטנה לירון) הלכנו ביחד לשיעור פרויקט הבית ספר שלנו הוא תיכון חצי דמוקרטי יש בו כל מיני שיעורים מוזרים. זה אחד הדברים היחידים שאני אוהב בו, זאת אומרת תראו לי עוד בית ספר שאפשר ללמוד בו את ההיסטוריה של הרוק ולנסוע לסיור במוזיאון לד זפלין. אבל יש בזה גם חסרונות לדוגמה שיעור פרויקט הרעיון הכללי של השיעור הוא שעה אם המחנכת אבל בכנות הוא מלכודת מוות של שעמום. והכי גרוע שיושבים במעגל בלי שולחנות ככה שאפילו אי אפשר להשלים שעות שינה.

~זואי~
אני מוצאת את החבורה שהחלטתי להסתנן אליה. ואני ניגשת אליהם מוכנה להעמדת הפנים המעיקה הזאת
"היי!" אני צועקת במתיקות מחליאה סיימון מיד פונה אלי "היי! מה קורה?" אני מחייכת חיוך ענק מנסה להתאים את עצמי אליו "הכול נהדר!" סיימון מחייך אליי חזרה "טוב לשמוע. תגידי אנחנו הולכים לאכול פיצה בא לך לבוא?" אני מזהה הזדמנות מושלמת ועדיין לא מפספסת את המרפק שאלכס שולחת לצלעות של סיימון "טוב גם את לא משהו חתיכת כלבה" אני חושבת לעצמי

~סיימון~
הפיצה ממש טעימה והשיחה עם זואי מדהימה. אבל משהו מציק לי בירכתי המחשבה אולי הידיעה שכנראה שהיא מחבבת אותי. זואי נפלאה באמת שהיא כן, אבל הלב שלי שייך למיהי אחרת אני חושב ומביט באלכס
שצוחקת בקולי קולות ענייה הכחולות מצומצמות באושר שהיא רודפת אחרי מקס שגנב את הכובע שלה השיער הבלונדיני שלה מתעופף מאחוריה מטולטל אבל לא יותר מידי אם גוונים של חום בהיר לבסוף דרק מפריד ביניהם גם הוא בצחוק גדול.
בסוף טוני זורק אותנו מהפיצרייה. אבל זה לא ממש מפריע לאף אחד אנחנו לוקחים אוטובוס לבית של אלכס וזואי יורדת לפני שאנחנו מגיעים כולם מותשים לגמרי ואלכס נחה ומניחה את הראש שלה על הכתף של דרק. אח כמה הייתי רוצה לשבת שם במקומו, אבל לא יכולתי כי אני קצת יותר נמוך מאלכס. לא יכולתי כי אני לא עושה דברים כאלה כי אני הידיד. החמוד והתמים ושצריך שיגנו אליו. אני הידיד החלש שצריך עזרה בשיעורי ספורט אני לא כמו דרק הגדול והחזק או אלכס החצופה והאמיצה.
או אפילו כמו מקס השתקן והמופנם. אני רק סיימון
בפעם הראשונה אני מזהה את התחושה שקיננה בי שהסתכלתי על דרק
קנאה