אני והחבר'ה-29
~לירון~
דרק עובר מולי בריצה. יצאתי לחפש את אלכס, עד שהגעתי לחדר של מקס דרק וסיימון אמרו לי שמקס הלך ושאלכס לא הייתה כאן. בדיוק רציתי לבדוק עם היא בקפיטריה שדרק כמעט בתנגש בי, הוא רק מלמל סליחה תוך כדי ריצה, הוא אפילו לא שם לב שזו אני. ואז אני רואה אותה מתחיל לדבר עם איזה רופא, אני לא שומאת מה הם אומרים אבל נראה שזה חשוב כי דרק והרופא מתחילים לרוץ לעבר המסדרון שממנו דרק בא, ואני אחריהם. במהרה אני יכולה להבין למה דרק רץ מהר כל כך, כי מקס מפרקס על הרצפה, הרופא בודק לו דופק ואז לוחץ על כפתור, בכל הזמן הזה אני מנסה (בהוראת הרופא) למנוע מאלכס
להתקרב אליו. "תני לי לעבור! זו אשמתי! זו אשמתי!!!" היא צועקת, עוד שלושה רופאים מגיעים עם אלונקה. ומזריקים לו כל מיני דברים. עד שהם מתרחקים ומובילים אותו לחדר. אנחנו הולכים אחריהם. רופא אחד מכניס אותו לחדר ומתחיל בבדיקות ורופא אחד נשאר איתנו בחוץ. "איך הוא הגיע לשם בכלל?! הוא לא היה אמור לצאת מהחדר!" אלכס קופצת את שפתיה, עד עכשיו היא לא אמרה כלום. אבל לא נראה לי שזה ימשיך ככה. "זה באמת מה שמעניין אותך כרגע? מה קרה לו?! הוא יהיה בסדר?!" היא שואלת, סיימון נעמד לצידה. "למרבה המזל רק נקרעו לו התפרים. זה יחל להיות הרבה יותר גרוע. מי האחרון שהיה איתו?" הרופא שואל, אלכס מזעיפה פנים "למה זה קשור?" היא נשמעת עצבנית, "במילים אחרות את. תבואי לדבר איתי אחר כך." הרופא מציץ החוצה מהחדר, "אתם יכולים להיכנס, אבל תרגשו אותו יותר מידי. דופק מהיר זה בכלל לא רעיון טוב כרגע. כולנו מהנהנים ונכנסים. מקס חצי בהכרה ושוכב על המיטה עם הגב אלינו. אלכס ניגשת אליו, רואים שהיא ממש צריכה לדבר איתו, אבל נראה שהוא לא מוכן להביט בה. אני יוצאת מהחדר, דרק וסיימון אחרי.
~מקס~
אני לא יכול להסתכל לה בעיניים. אני פשוט לא מסוגל, היא מפחדת ממני. היא באמת חשה צורך להגן על עצמה. אני לא יכול להאשים אותה, אני כבר בניתי לעצמי מוניטין בתור אחד שכדי לפחד ממנו. אבל אלכס? היא לא יודעת שלעולם, לעולם לא הייתי פוגע בה? "מקס תסתכל אלי" היא אומרת. אך אני ממשיך לשכב עם הגב אליה. "אני לא הרע כאן נכון?" אני שואל בקול חלוש. היא יושבת מולי, אני עדיין נועץ מבט באף שלה, הוא קטן וישר, ומכוסה בנמשים עדינים, עכשיו אני לא יכול לראות אותם, אבל אני יודע שהם שם. זו הסיבה שהתחלתי בכלל לקרוא לה פנדה, בגלל האף הקטן, אני זוכר את היום הזה. זה היה בערך שנה לפני שסיימון הגיע….
ישבנו על הגג של המחסן הישן. היא בדיוק לבשה קפוצ'ון שחור וחולצה לבנה. "את ניראית כמו פנדה" אמרתי. היא הסתכלה אלי כאילו אני משוגע "מה קשור פנדה?" היא שאלה "את תמיד נראית ככה, עם האף הפצפון הזה שלך, אבל עם הקפוצ'ון והחולצה השחורה אי אפשר להתעלם מזה…" היא צחקה. "טוב פנדה זה יותר טוב מלהראות כמו קוף…" צחקתי ונתתי לה מכה חלושה בכתף "אולי…" היא הרימה גבה. "למרות שאני חייבת להגיד שמראה הוא לא בדיוק הנקודה בחלשה שלך…" ידיה גיששו לעורפי. "הנקודה החלשה שלך זה המוח!" היא צחקה ודפקה על ראשי "אתה לא עוד יפיוף מטומטם." קולה נשמע מעט ביישני. "נכון זה התפקיד שלך!" שנינו צחקנו כל כך הרבה…
תגובות (0)