אני והחבר'ה-21

~סיימון~
שאנחנו נכנסים מבעד לדלת בית החולים אלכס נראית נורא, היא לא בוכה אבל אני יכול לשמוע את פעימות ליבה המהירות, חלק ממני מקווה שנמצע את מקס סוף סוף, שמישהו יוביל אותנו לחדר קטן ולבן שבו הוא יושב עם רגל שבורה וקורא מגזין מכוניות. אבל חלק ממני, חלק הרבה יותר נבזה ממה שרציתי שהוא יהיה, רוצה שנחפש את מקס עוד קצת, רק עוד יום או יומיים, ואז נמצא אותו בריא שלם. כי בכנות, אני מפחד ממנו. אני מפחד מהאגרופים שלו ומהצעקות שלו, אבל הכי אני מפחד ממה שהוא עושה לאלכס. הוא חבר טוב שלה, אני מכבד את זה. אבל הוא משפיע אליה לרעה. לפעמים אני תוהה מה הוא מרוויח מכל העניין הזה, מהשתייה ומההברזות. מה הוא מרוויח מלגרום לאלכס ללכת אחריו בכל זה. דרק מסיים לדבר עם האישה מהקבלה וניגש אלינו. חיוור כולו. הוא מתקרב ואומר לי משהו בשקט, שאלכס לא יכולה לשמוע "הוא לא הגיע לכאן, אבל יש כמה אלמוניים. אנשים שהצוות לא יודעים מה השם שלהם, אנשים חסרי הכרה או…" הוא לא מסוגל להגיד את זה, אבל אני יודע למה הוא מתכוון, אנשים חסרי הכרה או מתים. הוא מחווה בראשו לעבר לוח שתלויות אליו תמונות ואני מהנהן, הוא הולך לבדוק אם אחד מתמונות האלמוניים שתלויות שם היא תמונתו של מקס, הוא מביט בלוח מספר שניות ואז הוא קופא. "חבר'ה… בואו לכאן…" אני קם בזהירות, ועד שאני עומד אלכס כבר דוחפת את דרק הצידה כדי שהיא תוכל לראות את הלוח, "אוי אלוהים…" אני ניגש לידה, אחת מהתמונות מראה בבירור, נער חסר הכרה, פניו חבולות ונפוחות ומכוסות בתחבושות, צינור יוצא מזווית פיו. אך החלק הקטן מפניו שחשוף לא משאיר מקום לטעויות, זה מקס.
אלכס נראית כאילו היא חזרה בבת אחת לתפקוד מלא, נחושה בדעתה למצוא את ידידה. היא תולשת את התמונה מהלוח וניגשת אל הרופא הכי קרוב אליה, מתמחה צעיר. היא קוטעת את השיחה שלו אם רופא אחר. ודוחפת את התמונה לידו, "זה חבר שלנו! איפה הוא נמצא!" אני דרק ולירון מצטרפים אליה, "תראי ילדה…" הרופא מתחיל לומר, זו הייתה טועות… "תקשיב לי דוקטור-" היא קוראת את התג שלו "רובינס. אתה ממש לא תקרע לי ילדה! מה שהולך לקרות עכשיו הוא שאתה תראה ל איפה נמצא החבר שלנו, ואז תמשיך בשיחה שלך! אני ברורה?!" ה דוקטור בולע את רוקו, לזכותה של אלכס אפשר להגיד שהיא יודעת להיות ממש מפחידה שהיא רוצה. "בואו אחרי…" הוא אמר בקול רועד במקצת

~לירון~
הרופא מוביל אותנו במסדרונות בית החולים, אלכס נראית מוזר. פניה הם שילוב של פחד וצפייה. סיימון הולך לידה ואוחז בידה, דרק ואני בסוף. המצב בינינו ממש, אבל ממש מוזר. חשבתי שדרק מספיק בוגר רגשית בשביל להחליט מה הוא רוצה ולא רוצה, מסתבר שטעיתי, אבל זה לא הזמן להתעסק בזה. הרופא עוצר מול דלת חדר, וחוסם את הכניסה. "לפני שתיכנסו עדיף שאני אזהיר אתכם… מכונית פגעה בו די חזק. והוא נפגע בראש. ההשפעה הנוירולוגית יכולה להיות מעוד קיצונית ו-" אלכס לא נותנת לו להמשיך, היא מתפרצת לחדר. וסיימון אחריה, דרק נכנס ומנסה למצוא דרך לעמוד בחדר הקטנטן שלא ממש תוכנן להכיל כזאת כמות של אנשים, ככה שעד שאני מצליחה להידחס כולם כבר עומדים במעגל מסביב למקס כל הגוף שלו חבוש ורגל ימין בגבס, תחבושת אלסטית כחולה מחסה את כל הכף היד הימנית שלו, והעיניים שלו מצומצמות במאמץ "אלכס?…" הוא שואל כלא מאמין, היא אוחזת בידו הבריאה "כן זאת אני" הוא מביט יש לעברי, ואז מחזיר את מבטו אליה "יש לי שתי שאלות אליך…" היא מהנהנת "מי אלא? ובנוסף. מי אני?"