אני והחבר'ה-2

~מקס~
הצרחה של סיימון מעירה אותי
הראש שלי כואב,הלחי נפוחה,ואני בקושי פותח את עין ימין
סיימון עומד מולי מבועת,"ואוו אפשר לחשוב מה קרה" אני אומר "בטח סתם נפלתי אל הפרצוף"
אני קם ובקושי עוצר את עצמי מלהישכב אל רצפת האמבטיה ולישון את החרופ של החיים שלי,
סיימון נרגע קצת, "מה קרה לפרצוף שלך?", הוא שועל בקול רועד, ואוו אפשר לחשוב שטרף אותי נמר,
"זה עד כדי כך נורא?", אני קם להסתכל במראה "אוו שיט"
זה לא פצע מנפילה,
משהו נתן לי אגרוף לפנים

~זואי~
הצלצול של הטלפון מעיר אותי,
זו שיחה מזוהה, sooky הטלפון זועק
אני מסתכלת בשעון, פאק אני מאחרת לפגישה,
אם יש שיא גינס אל התארגנות הכי מהירה שברתי אותו
אני שועטת דרך הארון לובשת את השמלה הכי ייצוגית שלי
מתאפרת במהירות חוטפת את המפתחות לרכב
רצה למרצדס הכסופה-ירוקה שלי
קופצת פנימה ונוסעת למשרדים,אני מביטה מבט חטוף במראה הצדדית
מהממת כתמיד,אני עוצרת מול בניין משרדים גדול ונאה
ומתכוננת לצעקות שאני אחטוף מהלקוח

~סיימון~
אחרי שסיימנו לנקות התקשרתי לדרק וארבעתנו ישבנו ביחד וניסינו להבין מה לעזאזל קרה אתמול,
בשלב מסוים הבנתי שאני לא תורם שום דבר לדיון ופשוט ישבתי והקשבתי,
"לפי איך שאני מרגישה, נראה לי שאפשר להסכים שכולנו היינו מעוד שיכורים"
הנהוני הסכמה מצד מקס ודרק תומכים בה, "אז אף אחד לא זוכר כלום? שום דבר? אפילו לא פיסה קטנה של מידע?", עוד הנהוני הסכמה, אבל משהו לא מסתדר לי, דרק לא משתכר במסיבות, והוא טוען שהוא לא זוכר כלום,לעומת זאת הוא נראה כאלו הדבר שהכי היה רוצה לעשות כרגע זה להרוג את מקס, קשה להבחין בזה ,אבל זה שם מבט זועם כשאף אחד לא רואה, תחושת הסיפוק אל הפנים שלו כשהוא מסתכל אל הפצעים של מקס,שתי החבורות האלה שהוא מתאמץ להסתיר אם הצווארון של החולצה,
זה פשוט לא הגיוני, הרי דרק לעולם לא היה הולך מכות אם מקס, ובכל זאת בתור מישהו שהיה אמור להיות שיכור כל כך שהוא לא זוכר כלום אתמול, דרק נראה כמי שמרגיש טוב להפליא
מה שלא קורה כאן דרק מסתיר משהו, משהו קרה אתמול והוא לא רוצה שאף אחד ידע אליו,
משהו שהוא מתבייש בו אבל לא מתחרט אליו, משהו כמו… כמו… אין לי מושג, בכל מקרה אני חייב לדבר איתו
בפרטיות