אני והחבר'ה-16

~סיימון~
אני יכול ממש להרגיש את הלב שלי קופץ מרוב שמחה
"אני לא מאמין שזה קורה! אלכס ואני סוף סוף ביחד!!!"
אני צובט את עצמי שוב. ולא מתעורר, היא הלכה לרגע. והיא תחזור עוד מעט, ואז… ואז… אפילו לא אכפת לי מה נעשה!!! העיקר שנעשה את זה ביחד! עכשיו היא מסבירה לדרק ומקס ולירון הכול. ואני יודע שהם יהיו מאושרים בשבילנו! לירון בטח תצרח ותגיד כמה אנחנו מתאימים, ודרק לא יצרח אבל הוא יהיה שמח ויחייך ויצחק!!! ומקס… נכון מקס לא ממש מדבר איתי כרגע. אחרי שמה שלא עובר אליו יסתיים הוא ישמח
אני שומע צעקות מלמטה, אלה לא נשמעות כמו צרחות התרגשות. אני יורד במדרגות ורואה את מקס ואלכס רבים ודרק מנסה להפריד בינהים אבל לא נראה שם שומעים מילה אם כל הצעקות,
"מה לעזאזל אתה אמור לשמוח בשבילנו!!!" היא צועקת אל מקס. והוא מתכוון לענות לה ואז הוא שם לב אלי, "אתה…" הוא אומר, תיעוב נשמע בקולו. לוקח לי שנייה להבין שאני צריך לברוח, ועד שאני מתחיל לעלות במדרגות זה מאוחר מדי
הוא כבר התנפל אלי

~דרק~
עד שסיימון מבין שהוא צריך לברוח מקס כבר התחיל לפרק אותו במכות
"מקס יא %&%* רד ממנו!!! תפסיק! מה לא בסדר אתך!!!" אלכס צועקת ומנסה להפריד בניהם.
אני ניגש לעזור לה ושנינו ביחד מצליחים לעצור את מקס ולרתק אותו לרצפה לפני שהוא גורם לסיימון נזק ממשי, אבל הפצע באף שלו נפתח והוא מדמם בכבדות."מקס תרגע!" אני צועק. הוא מפסיק להיאבק ונעמד מול אלכס "אלכס אני-"
"תצא לי מהבית." היא אומרת "מה?…" הקול של מקס נשמע מבולבל "אמרתי לך לקחת את הבעיות שליטה בזעם שלך ולעוף לי מהבית לפני שאני אבעט אותך מפה בעצמי!!!" הפנים של מקס התקשחו והוא פנה לעבר הדלת, לפני שהוא יצא משפט אחד נאמר, משפט שהעביר בי צמרמורת
"אני הולך עכשיו. ואל תצפי שאני אי פעם אחזור"

~מקס~
אני יוצא מהבית,זועם. השעה בטח כבר קרוב לשלוש לפנות בוקר. למזלי הבית שלי לא רחוק, וזה לא כאילו מישהו מחכה לי שם. אני מחכה לאור ירוק וחוצה. אני שומע חריקת בלמים שמכונית כלשהי מנסה לעצור. ואת הגוף שלי מועף באוויר ונוחת בכאב בלתי יתואר אל האספלט.
אני נאנק ושומע את הנבלה שדרס אותי ממשיך בדרכו. לפתע בהלה תוקפת אותי "אני לא מרגי את הרגליים! אני לא מרגיש אותן! בהנחה שעדיין יש לי בכלל רגליים, הנשימות הופכות קשות יותר ויותר.
"וככה אני אמות. החברים שלי שונאים אותי בכל עמקי נשמתם, הבחורה שאני אוהב חושבת שאני הזין הכי גדול בעולם. בדיוק כיסכתי במכות את אחד החברים הכי טובים שלי והשאר שונאים אותי. לא דיברתי אם ההורים שלי שנה וחצי. העניים שלי נעצמות לאט לאט, הנשימות שלי הופכות חלושות יותר ויותר. הדבר האחרון שאני שומע הוא צרחות. ואז העניים שלי נעצמות, לנצח.