אני והחבר'ה-13

~סיימון~
האף שלי כואב
אני פוקח את העניים ומיד אני רואה את אבא שלי. אוי לא
"מה יש לך לומר להגנתך?!" הוא שועל אותי בקול זועם
"אבא באמת לא אני התחלתי רק דיברתי אם מישהו" הוא מניד בראשו " נו באמת סיימון ואיפה דיברת אתו?!" אני חושק שניים "יצאנו לאיזה מקום. אני נשבע לך שלא שתיתי ולא עשיתי שום דבר שאני לא אמור לעשות" הוא מתיישב לידי. מבט מאוכזב אל פניו. כמה שאני מפחד מהמבט הזה "סיימון אני רק מנסה להגן אליך. אתה חייב להבין שילד בגילך אמור להתרכז בלימודים" אני מרגיש גוש בגרון. כמו תמיד שאני קרוב לבכי "אני מתרכז בלימודים אבל…" הוא קוטע את דברי "בלי שום אבל. אתה שומע אותי?!" אני נאנח
"כן אבא…" הוא מחייך חיוך שבע רצון "יופי. אני הולך לקפיטרייה אתה רוצה משהו?" אני מניד בראשי
ברגע שהוא יוצא אלכס שועטת לחדר "אוי סימון אתה בסדר? אמר לי לחכות בחוץ" חיוך מתגנב לפני
"כן, תודה. מה אם דרק ומקס?" אני מניח שמקס קפץ פנימה מיד. הוא לעולם לא מוותר אל קרב אלכס מגחכת "כן שניהם בסדר. לדרק יש זעזוע מוח. הם הלכו לקנות קפה הם בטח יחזרו עוד מעט" זעזוע מוח?!
אבל לפי איך שאלכס נראית הוא בטח בסדר
"תגיד אתה צריך משהו?" היא שועלת בדאגה. אני חייב להודות שהמחשבה שהיא כל כך דואגת לי די נחמדה. "לא אני בסדר" היא מתיישבת לידי
"אתה יודע די ניצלנו בנס. כמעט הוציאו למקס צו מעצר. אבל אל תדאג שלשותיכם יצאתם נקיים. אי אפשר לומר אותו דבר אל הנבלות שהרביצו לכם." אני צוחק צחוק קטן.
הדלת נפתחת ומקס דרק ולירון נכנסים "טוב לראות אותך ער. כבר חשבתי שאכלת תפוח מורעל"
מקס אומר בחיוך "אוי שתוק" אני עונה לו "לא אבל ברצינות טוב שאתה מרגיש יותר טוב"
לירון מגישה לי ספל חד פעמי. "חשבנו שתרצה קפה" היא מוסיפה "תודה רבה."
דרק מגיח מאחוריה בהליכה מתנדנדת "היי מה שלומך?!" אני שועל אותו בחיוך
"אין לי מושג איפה המפתחות של הצוללת. תשאל את האוגר"
ארבעתנו כמעט מתגלגלים על הרצפה מרוב צחוק
אף פעם לא נמאס מהחבורה הזאת