אני והחבר'ה-12

~אלכס~
הרגליים שלי רועדות בלי שליטה. הנשימות קצרות מאי פעם
אני לא מסוגלת לשבת יותר ופשוט הולכת הלוך ושוב בחדר ההמתנה. לידי לירון יושבת ובוכה
איש רזה בחליפה נכנס לחדר בפנים קפואות "איפה הוא?" אבא של סיימון שואל בקול קריר. "בפנים. הוא עדיין לא התעורר" הוא מצמצם את עינו לעברי ומביט בי מבט בוז "מה אמרו לכן בינתיים?" אני מחזירה לו אותו מבט "שום דבר. אנחנו יודעות בדיוק כמוך!" הוא נראה זועם "מה שאני לא יודע זה איך את גרמת לו להסתבך בקטטה?!" יש כל כך הרבה קללות שאני רוצה לומר לו "זה לא הייתה אשמתו של אף אחד!!!"
"אז איך בדיוק זה קרה? אני פשוט בטוח ששלושה בחורים פשוט נפלו מהשמיים והתחילו להרביץ להם!"
לירון לופתת את האוזניים שלה "מה שאתה צריך לעשות עכשיו זה לקוות שהבן שלך יצא מזה בשלום לא לחפש אשמים!!!" הוא נהיה אדום מרוב כעס "מי את שתגידי לי מה לעשות. זו אשמתך שהוא שם מלכתחילה!!!" אי אפשר לדבר אם האיש הזה "אולי די להאשים את כולם!!! לא אכפת לי אשמתו של מי זה אכפת לי איך נעזור לסיימון. וגם לך צריך להיות אכפת!!!" ג'ון בדיוק מתכוון לצעוק אלי משהו חזרה שהרופא נכנס לחדר שלושתנו מביטים בו מיד "אתם רוצים להיכנס?" אני ולירון כמעט מתנגשות בדלת מרוב מהירות הריצה. וג'ון בהליכה העסקית הרגילה שלו. דרק יושב על כיסא ונראה מטושטש. סיימון עדיין שוכב במיטה מקס יושב חסר סבלנות אם תחבושת על היד לירון ניגשת אל דרק
"איך אתה מרגיש?" היא שועלת בקול עדין "אני לא רעב תודה" דרק עונה לה בקול מטושטש. מקס נאנק מרוב צחוק "יש לו זעזוע מוח. אל תצפו ממנו להגיד שום דבר הגיוני מידי בשש-שבע שעות הקרובות"
אני יושבת ליד המיטה של סיימון וממחזיקה לו את היד. יש לו תחבושות אל האף
"הוא דאוקא יצא מזה בזול חטף רק אף שבור הממזר" נראה שרקק עכשיו הוא שם לב לאבא של סיימון
"מה קורה?" מקס שועל אותו בטון מגוחך ג'ון אפילו לא מזכה את זה בתגובה
רק מבט זועם