אני ,אתה והעולם פרק 8 (:

לקחה לי בערך דקה שלמה כדי להיזכר איך נושמים ,כמעט בלעתי את המזלג שלי מרוב ההפתעה ,
איתי !? איתי מהכיתה שלי ,יתום ?!
מה לעזאזל קורה פה !?
הוא קלט אותי ,והמגש שהחזיק בידיו ,נפל ונשבר לרסיסים בריצפה ,כמה מהבנים הסתכלו עליו ,הוא אמר להם משהו
ונעלם.
__
סיימתי את האוכל ,וקמתי לכיוון החדרים
"את צריכה להרים את הצלחת." העירה לי נלי בלעג
לקחתי את הצלחת ביד אחת ,כבר לא היה לי כוח להתווכח עם אף אחד ,כל מה שרציתי היה להיכנס מתחת לשמיכה
ולהיעלם מהעולם.
כל הצרות שבעולם נופלים דווקא עלי ,ולמה ? אין לי מושג.
נכנסתי לחדר ,וסגרתי אחריי את הדלת ,שמחה שהוא היה ריק .
לבשתי את הטרינג הנוח שלי ,והתיישבתי על המיטה ,בוהה בשרשרת שלי. איגרפתי אותה חזק בידי,
ואז כנראה שנרדמתי ..

"השכמה " !! צעקו מחוץ לדלת ,"להתעורר"
יום חדש.נקווה שנצליח לשרוד אותו.
הבעייה בבית יתומים הזה ,זה שהוא משתף פעולה יחד עם התיכון הקודם שלי ,ז"א שאני צריכה להישאר באותו תיכון.
אמרתי כבר שכול הצרות נופלות עלי ?
לא רציתי לקום מהמיטה ,רציתי להישאר מתחת לשמיכה ,ולא לצאת ממנה יותר לעולם ,אין לי כוח או רצון להתמודד
עם הילדים בכיתה שלי ,או עם איתי בפרט.
אוי ואבוי -איתי באמת כאן !?
קמתי בחוסר רצון מוחלט מהמיטה ,והתלבשתי ,תלבושת אחידה הייתה מונחת על הכיסא שלי ,
חולצה כחולה מכופתרת ,מעליה עניבה שחורה ,חצאית כחולה כהה עם כפלים בצדדים ,גרביונים ,ונעלי בובה.
אני ממש לא הולכת ללבוש אתזה.

לבשתי את הקפוצ'ון האהוב שלי ,שחור ככה ,לבית ספר לא צריך את תלבושת האחידה.
ירדתי למטה יחד עם כולן ,הם פטפטו להן ,ואני הייתי שקועה במוזיקה הרועשת שלי .
"שלום ראש גדול" קידמו אותי 'בברכה' לכיתה שלי
כרגיל-העדפתי להתעלם ,לא יעזור אם אני אעשה אחרת הרי..
התיישבתי במקום שלי,האחרון ,בסוף הכיתה. והורדתי את הראש על השולחן-כמנהגי .
אלא שהפעם ,הרגשתי נגיעות קלות בגבי
הורדתי את האוזניות ,והסתכלתי לראות מי מפריע לי לשמוע מוזיקה ,
איתי.
"מה אתה רוצה ?!" שאלתי בקול תוקפני
הוא רק הסתכל עליי ולא אמר מילה
"אני לא ידעתי.." הוא אמר
"לא ידעת מה !?" אמרתי בתוקפנות
"את..את ..יתומה ??" הוא שאל מבולבל
"אויש פשוט תעזוב אותי !" עניתי לו בעצבנות
"מצטער,לא ידעתי" .
את כל שאר השיחה ,לא שמעתיי ,כי אז כבר הפעלתי את המוזיקה בשיא הווליוום ,אני לבד ,וטוב לי ככה ,שפשוט
יעזוב אותי לנפשי.