אני אתה והעולם פרק 7

ערימות של בגדים נערמו על המיטה שלי ,ערימות שלא לבשתי ולא אלבש לעולם ,זאת אמא מתעקשת שאני צריכה לקחת
אותם.
לי מספיקים 6 סודרים -ג'קטים עם עדיפות לצבעים כהים ,ואני מסודרת לכל השבוע.אבל אמא לא מבינה
לאט לאט החדר שלי התרוקן ,ואז עיכלתי ,זה לא חלום ,אני באמת נוסעת מכאן.
זה היה הבית היחידי שלי פה ,כולם אהבו אותי איך שאני. אפילו שלפעמים התעצבני או כעסתי ,תמיד קיבלו אותי כאן
בחום ואהבה ,זה היה מקום המפלט של מהבית ספר.
ועכשיו,גם אותו לוקחים לי.
והכי גרוע ? אני נשארת ללמוד באותו תיכון !!
החיים לא הוגנים -או לפחות אלי הם לא.
"הכול מוכן ?" שאלה אותי אמא
"כן" עניתי קצרות ,מנסה לסגור את המזוודה הגדולה שלי ,חצי ממה שהיה שם ,בכלל לא הייתי צריכה.
אמא נכנסה וחיבקה אותי .
יצאנו מהחדר ,נפרדתי מהאחים-חורגים שלי גאיה ושון ,ויצאתי מהבית ,לא יודעת מתי הפעם הבאה שאני אראה אותו.
**
"ברוכה השבה לפנימיית אופיר" אמרה לי אישה רזה וגבוהה שעמדה בשער "את בטח זואי ?"
הנהנתי 'יופי ,חיכנו לך"
היא הובילה אותי לתוך מסדרון ארוך -ארוך ,נכנסנו לתוך אחד מן החדרים הרבים שהיו שם ,היא הורתה לי להתיישב
על אחד מן הכיסאות.
"שם מלא ?" היא שאלה והקלידה במחשב
"ג'ואי שאיי " עניתי בציינתנות .
"האמ" היא אמרה ותיקתקה במחשב "אני מבינה"
הטלפון שבמשרד צלצל ,"הלו" ענתה האישה-האישה הייתה רזה ,לבושה בבגדים שחורים.חצאית שחורה ,וחולצה מכופתרת שחורה ,שיערה היה אסוף לפקעת באמצע קוקודה.
"כן ..אני דיי עסוקה כרגע ,תוכל להתקשר עוד כמה דק' ?… יופי מצויין ..להתראות."
"סליחה על ההפרעה ."
הנהנתי
"אז זואי.." היא התחילה "אני אלה . ואני המנהלת של בית היתומים הזה . יש לך הערות\בקשות ?"
"לא" עניתי קצרות
"מצויין" היא אמרה וקמה ממקומה "אז קדימה בואי נראה את שותפותייך לחדר"
קמתי אחרי באי רצון ,גוררת את המזוודה הארורה שלי אחרי ,ומקללת את הרגע שבו לא ברחתי שהייתה לי הזדמנות
מקום מסריח !! סיננתי לעצמי כל הדרך ,אני לא רוצה להיות פה ! אני חייבת לצאת מפה !
עלינו דרך מדרגות ארוכות ומופתלות ,המזוודה שלי עושה רעשים לכל אורך הדרך,ולבסוף ,נעצרנו ליד אחד החדרים
"כאן" היא אמרה "היכנסי" נכנסתי ,כשהיא אחריי
"בנות !" אמרה אלה ומייד שרר שקט " תכירו את השותפה החדשה שלכן."
הן התסכלו עלי ובחנו אותי ,יופי מה שחסר לי עכשיו זה צופונביות לחיות איתם בחדר.
נכנסתי והתיישבתי על המיטה הפינתית בצד ,והנחתי עליה את הדברים שלי
"בשעה שמונה בדיוק יש לכן ארוחת ערב ." אמרה אלה "בנתיים ,תראו לזואי את המקום." היא אמרה ויצאה מן החדר

"אז זואי הא?" אמרה אחת מבין השלושה שהיו בחדר
לא השבתי ,ורק קיפלתי את הקפוצ'ונים השחורים שלי בערימה מסודרת
"היא חירשת או משהו ?" היא שאלה
שלושת הבנות צחקקו יחד
רק הסתכלתי עליהם ,לפי מה שהבנתי,לזאתי שדיברה ,קראו נלי ,לשנייה והגבוהה מבניהם ,קראו שירה
לשלישית ולשקטה ,קראו מוריה.
"את רוצה שנעשה לך סיור ?" שאלה מוריה
"לא תודה " עניתי והמשכתי לקפל את בגדיי "איך שתרצי" היא אמרה והתרחקה משם

ירדנו לארוחת בוקר ,כנראה הן כבר הספיקו לרכל עלי ,כי בנות שלא הכרתי צחקקו כאשר התקרבתי ,
התיישבתי באחד מן השולחנות ,והתחלתי לאכול ,
הבנים באו מהבניין השני ,הסתכלתי עליהם ,הם היו מכל הגילאים ,מגילאים קטנים ,4-10 וגם גדולים 11-18
אחד מהם היה מוכר לי ,לא זה לא יכול להיות !!1 כמעט נחנקתי .
זה היה איתי .