אני אוהב אותך פרק 5
"שחף!!!!!!!!!!!!!" צרחתי בקולי קולות.
הוא תפס בגדר שניה לפני שצלל למעמקים, והפנה אלי את ראשו. כשזיהה אותי היסב חזרה את עיניו והביט מטה, למדרון.
"שחף!!!! חכה רגע!!!!!" רצתי אליו הכי מהר שיכולתי. הגעתי לידו, מתנשפת, ולפתתי את ידו שאחזה בגדר. "מה אתה עושה? זה מסוכן!" הוא הביט בי בשלווה לא טבעית. שלווה של אלו שהשלימו עם גורלם ולא אכפת להם כבר מה יקרה להם. "אני יודע" הוא אמר.
"אז מה אתה עושה?!" הייתי היסטרית.
"מארגן לי גלישה עד למטה" הוא אמר והחווה בידו למדרון בטבעיות כאילו זה היה "אני שותה מים".
"תחזור משם הרגע!!!!" צרחתי עליו ולא עזבתי את היד שלו. הוא רוצה להתאבד!!!
הוא הביט בידי שאחזה את שלו כאילו זו הפעם הראשונה שהוא רואה יד בחיים שלו והוא לא יודע מה לעשות איתה: לאכול אותה, להשתמש בה בתור טישו או להתעלם ממנה, ואחר כך הסתכל למטה בהלם, תפס במעקה וזינק חזרה לצד השני, הבטוח, ואז קרס על הרצפה למרגלות המעקה ופרץ בבכי. התיישבתי לידו והנחתי את ידי על זרועו. הוא לא שם לב אלי בכלל. דמעותיו זלגו במורד לחייו ונפלו על ידי. לא ניגבתי אותן. הוא הליט את פניו בידיו וידי נפלה על ירכו. השארתי אותה עליו.
שעה ארוכה ישבנו כך. לאט לאט הוא נרגע. הוא היה נראה נבוך מבכיו. הבטתי בעיניו היפות שעצב משתק נשקף מהן. איך אף פעם לא הבחנתי בו? ריחמתי עליו. לאור השמש השוקעת פניו בהקו מדמעות. שלחתי את ידי בהיסוס והעברתי אותה בעדינות תחת עיניו.
הוא הביט בתדהמה באצבעותי הרטובות ואחר כך נשא את מבטו והביט בעיני.
דמעות מילאו אותן. הרגשתי שברית נסתרת נכרתה בינינו.
הוא בהה בי בהלם כמה רגעים ואז הסתובב על מקומו כדי שיוכל לתבונן בשקיעה. קמתי והתיישבתי לידו. היה נראה שהוא לא מעכל את מה שקרה כאן, את זה שהוא כמעט התאבד, ושאנחנו יושבים אחד ליד השני בפארק וצופים בשקיעה…
-שחף מספר-
ישבתי והסתכלתי בשמיים שנצבעים אט אט בגוני אדום וכתום, ומוחי היה מאובן. לא חשבתי על כלום.
פתאום תפסתי – שיר יושבת לידי!!! בפארק שחלמתי שנשב בו! מה קרה כאן עכשיו? הרגשתי שלחיי רטובות. בכיתי?!
בבת אחת חזר אלי כל מה שקרה כאן, והתביישתי משיר.
ראיתי שהיא פוזלת אלי, וכשראתה שאני מסתכל עליה, היא הסתובבה אלי והביטה בעיני. "שנזוז הבייתה?"
הנהנתי והתרוממתי. היא קמה מהאדמה וניקתה את מכנסיה. התחלנו ללכת בשתיקה לבית שלי. כשהגענו נעצרנו מתחת לעץ זקן שגדל ליד הבית.
"שיר…" אמרתי בהיסוס.
היא נשאה אלי את עיניה.
"תודה על הכל, ו.." הייתי נבוך.
"כן?" היא שאלה בשקט.
"בבקשה אל תספרי לאף אחד מה היה. אם ההורים שלי ידעו משהו מזה, הם ישתגעו מבהלה".
היא הנהנה בהבנה וחייכה חיוך קטן. "לא אספר".
לחצנו ידיים.
תגובות (0)