Sunshine
הערה חשובה - *אין לי שום דבר נגד דתות, כתות ואני מתנגדת לשחיטת בעלי חיים - המצאתי כת לצורך הסיפור.*

אני אוהבת אותה פרק 4– היכרות עם הפנימייה

Sunshine 22/04/2014 780 צפיות 6 תגובות
הערה חשובה - *אין לי שום דבר נגד דתות, כתות ואני מתנגדת לשחיטת בעלי חיים - המצאתי כת לצורך הסיפור.*

טבלתי את האצבע בצנצנת, קירבתי אותה ללשוני ונגעתי בה. מלמלתי משהו והעברתי אותה למיקה, היא עשתה את מה שעשיתי והשאירה את הצנצנת אצלה. קיבלתי ספר תפילה מוכתם וישן. כנראה הפריט האישי היחיד שלי. התחלנו להתפלל, התפילות היו ארוכות ומייאשות, בלי הפסקות של אוכל ושתייה. התפללנו לכל אל בנפרד, הקרבנו חתול לשטן…הצרחות של החתול הקטן ליוו אותי לעוד הרבה זמן. מיקה ראתה אותי מביטה בחשש לעבר החתול הקטן שנשחט חיי. היא ליטפה את ברכי, ידעתי שהיא מבינה את החששות שלי. לאחר שש שעות קשות ומייגעות זה נגמר, יצאנו בשתיקה מהאודיטוריום. הלכתי אחרי מיקה לאולם האוכל. אולם דיי גדול נגלה מול עיניי. כעשרה שולחנות מילאו אותו ושלוש עמדות הגשה ארוכות. עמדתי בתור הארוך בעמדות ההגשה. כולן עמדו בשקט, לא דיברו בכלל ולכן חששתי לשוחח עם מישהי. כשהגיע תורי התורנית הוציאה את ארוחת הצהריים שלי שהייתה זהה לחלוטין למה שקיבלו כל שאר הבנות – פרוסת לחם מעט יבשה עם חמאה ומעט מרק ירקות דליל וכמובן שהוגבלתי בכוס מים אחת, מהברז כנראה. לא ראיתי את מיקה, בטח היא אכלה עם שאר המדריכים. התיישבתי בחשש ליד אחד השולחנות, גוועתי ברעב אבל ראיתי שהבנות עדיין לא אוכלות ולא מדברות. ישבתי שעה ארוכה עד ששאר הבנות סיימו לקחת את האוכל שלהן, המנהלת נכנסה והתחילה להקריא ברכה שלקחה כחצי שעה ואז הורתה עלינו להתחיל לאכול. גוועתי ברעב, אכלתי במהירות. "אל תאכלי כמו בהמה!" גערה בי המשגיחה המבוגרת. האטתי את קצב האכילה, עדיין לא שבעתי אבל זה עדיף מהירקות הרקובים שאכלתי במשך חודשיים. לאחר מכן הלכנו לכיתות. בדרך, הבנות התחילו לדבר אחת עם השנייה. כנראה שהגיע הזמן לדיבורים. נדבקתי לקבוצה קבוצה קטנה של שלוש בנות. "שלום…" מלמלתי לעברן. "שלום, את חדשה?" שאלה אותי בחורה בהירה תכולת עיניים. "כן…" מלמלתי. "אני מרלין, זאת ג'ני." הצביעה על בחורה גבוהה עם פנים רזות וחיוורות "ואני אנג'לה." אמרה הנערה השלישית עם העיניים החתוליות. הן הביטו בי עוד כמה שניות והמשיכו בדרכן בלעדיי, מצחקקות. הרגשתי כל כך לבד, כל כך בודדה. נכנסתי לכיתה, הבנות כבר ישבו במקומותיהן. נשאר מקום אחד בפינה, התיישבתי בו. המורה נכנסה לכיתה, אישה שנראתה דיי שונה מרוב המורות פה – מבוגרת ומעט מלאה, מראה כל כך לא שגרתי למקום שבו הרזון והרעב שולטים. היא הביטה בנו דרך עיניה הכועסות ודפקה על שולחנה. "שקט בהמות!" צרחה והוציאה מתיקה את השוט. "עכשיו אני אשאל אתכן שאלות, מי שלא תענה נכון תיענש!" אמרה בכעס. בלעתי את רוקי. היא הביטה בי ושאלה את השאלה…


תגובות (6)

יפה,תאריכי

22/04/2014 17:08

    תודה רבה :)

    22/04/2014 18:00

ממש אהבתי והמצאת ממש גיהנום מוכשרת!
תמשיכי אני אשמח לקרוא עוד

22/04/2014 17:16

    חחח תודה רבה :) משתדלת להתעלל בדמויות כראוי

    22/04/2014 18:00

המשךך

22/04/2014 18:59

    תודה רבה מבטיחה להמשיך מחר :)

    22/04/2014 19:25
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך