אני אוהבת אותה פרק 2- לסבית, מסתבר שככה קוראים לזה

המקלחות בחוף הים המוזנח, הארוחות שנאלצתי לחלץ מתוך הפח לרוב היו מורכבות מלחם יבש וירקות רקובים, אולי קצת בשר. הייתי מסתובבת בשוק, לפעמים הייתי רואה את המשפחה, כמה פעמים אבא תפס אותי חזק וטלטל אותי, בעט בי חזק. "הביתה את לא תחזרי לסבית מסריחה, תירקבי ברחוב, בית משוגעים אני לא מוכן לממן לך." בחודש יוני, ששוטטתי בשיא החום רעבה וצמאה, שכחתי כמה זמן לא אכלתי כי השכנים גירשו אותי מפח האשפה שממנו הייתי ניזונה… שבוע, אולי קצת יותר. בשארית כוחותיי זחלתי לאחת המכולות בשכונה שלי, שבה לא ביקרתי זמן רב. החנווני הביט בי, הוא זיהה אותי. "אוכל לקבל אולי קצת ירקות רקובים?" מלמלתי, הבטן לא הפסיקה לקרקר. "תעופי מפה, לסביות לא מקבלות אוכל!" הוא צעק והתקדם לעברי. בשארית כוחותיי רצתי, כמה שיותר רחוק. בסופו של דבר מצאתי זרקה שפוררה לחם יבש ליונים, היא הביטה בי בצער. "את רוצה לחם עם ריבה?" שאלה אותי. הנהנתי בראשי, כבר לא היה לי כוח לענות. היא הורתה לי ללכת אחריה, צעדנו כמה דקות והגענו לבית הפח הקטן שבו היא גרה, היא הורתה לי לשבת ומיהרה להגיש לי כוס מים, חתיכת לחם נתח בשר וירקות. היא הורתה עליי לאכול לאט לאט, כי היא טענה שזה מסוכן. לאט לאט אכלתי את כל הארוחה ושבעתי. הודיתי לה ולחצתי את ידה, היא הביאה לי שמיכה פרוותית ושלחה אותי לדרכי. אחרי כמה שבועות של הסתובבויות בעיר, מכות מבני משפחה שארבו לי בסמטאות מצאתי את עצמי בחדר עם העובדת הסוציאלית. "ברור לך שהאפוטרופוסים שלך לא מוכנים לקחת עלייך אחריות." היא אמרה לי. הנהנתי בראשי, ידעתי לאן שולחים אותי…למקום שאליו אתה נשלח כי אף אחד לא באמת רוצה אותך.