אנורקסיה- פרק 3

״דאבה!״, הולי קוראת אליי בהפתעה ומושיטה אליי ידיים מאושרות
אני מתקרבת אליה בחששנות,״היי מקלון״, אנני אומרת בחיוורון,״מה הולך כאן?״, אני שואלת את אמא שלי שעומדת בצד.
״מה? הצינור לאף?״, אני מהנהנת והולי עונה לי,״אוי זה כלום!״, היא אומרת בהינף יד,״זה סתם סוג של תערובת של אוכל שאני צריכה ושמים ליאת זה באף כדי שהגוף שלי לא יוכל להתנגד״, היא מסיימת את ההסבר בחיוך. אני מחייכת חיוך ציני,״נחמד…״
״הבלונים בשבילי?!״, היא רק עכשיו שמה לב אליהם ואל דין שעומד איתם בפתח ונאבק בכוח המשיכה,״יששששש!!!!!״, היא צועקת ומקפיצה צוות אחיות שלם לבדוק מה שלומה.
״היא ראתה אותם בחלון וקנאה במי שהם נועדו לו״, אמא שלי מסבירה בחיוך
״וואו!״, הולי פולטת לפתע,״קנאתי בעצמי! זאת שבירת קיר המוזרויות שלי! ליז את חייבת לרשום את זה שאני לא אשכח!״
״הולי הייתה ילדה מאוד טובה אתמול, נכון הולי״, אמא מלטפת את ראשה שלי הולי
״אהאה״, הולי ממלמלת ועסוקה בלזהות את בלוני הדמויות של דיסני,״מה?״, ואז היא מבינה מה אמא אמרה,״כן! זה מאוד נכון!״, היא מחייכת חיוך שוויצרי,״גמרתי חצי שניצל!״
אני בולעת גיחוך,״בכמה זמן? יום?״
״למה את מגזימה?!״, הולי מעמידה פני נעלבת,״רק שש שעות!״
יש לי מבט של וואו!
״כן, זה בסדר״, הולי טופחת לי על הגב,״גם אני מרוצה מעצמי!״, ושוב חיוך מתנשא
אנחנו ממשיכות לדבר כשלבסוף אמא שלי קוטעת אותנו,״חמודות, אני חושבת שליש צריכה עכשיו לחזור הביתה״, ואז היא מסתכלת על הכניסה,״וגם דין״
דין! לגמרי שכחתי ממנו! איזה מסכן! שעות עמד בצד והסתכל עלינו,״טוב, ביי פאקצה!״, אני אומרת להולי
״ביי אהבלה!״, היא מחזירה לי. אני ודין באים לצאת כשהיא קוראת לי,״ליז!״
״מה?״, אני רצה אליה בבהלה,״מה קרה?!״
״תבקרי יותר פעמים״, היא מחייכת חיוך ביישני
״בטח״, אני לוחשת ונושקת לראשה
״ואל תשכחי להתחבר!״, אני שומעת את הצעקות שלה במסדרון ומגלגלת עיניים.
עליזה, השכנה המבוגרת שלנו היא הטרמפ שלנו חזרה הביתה. אני ודין עולים אל האוטו והיא מתחילה לנסוע.
״הכל בסדר ליז?״, היא שואלת אותי במתיקות מחליאה,״זה לא היה קשה לך?״
״לא, האמת שהכל היה טוב״, אני אומרת ומסתכלת על החלון בשביל להראות שהשיחה נגמרה. וזה עובד. שאר הדרך עוברת בשתיקה. אנחנו סוף סוף מגיעים. דין יוצא מהמכונית ואני באה לצאת אחרי כשעליזה עוצרת אותי,״תזכרי שאם את לדבר אני כאן״, אני מחייכת אליה חיוך מזויף ויוצאת אל דין. ״אני לא סובלת את זה״, אני אומרת אחרי שהיא נוסעת
״סובלת מה?״, הוא לא מבין ואנחנו מתחילים ללכת לבניין שלנו
״רחמים״, אני מסבירה,״אני לא אוהבת שמרחמים עליי״, אני נושמת עמוק,״כן, הולי בביה״ח אבל זה לא אומר שהמשפחה שלי היא מוקד לרחמים…״
״אני לא חושב ככה״
״אני שמחה״
״ליז?״, דין נעצר ומסתכל עליי
אני עושה לו פרצוף של ׳מה?׳
בהתחלה הוא מגרד את עורפו ומביט לכל הכיוונים חוץ מאליי
״דין? קרה משהו?״
לפתע הוא משיר מבט אליי ואוחז בידי,״ליז״, הוא נושם עמוק,״תהיתי אם תרצי ל-״
״הנה היא!״, אנחנו שומעים צרחה מעלינו. אני מסתכלת למעלה ורואה את רוז, חברתי טובה קוראת בצרחות לשאר החברות שלי. הם יורדות בריצה במדרגות ועוטפות אותי. מרחיקות את דין.
״ליז! איזה חברות גרועות אנחנו! איך לא שמנו לב?׳ את סולחת לנו? את בסדר? אוי, היא נראית המומה! הצלחנו להפתיע אותך נכון?״, הם צורחות את זה ועוד מלא שאלות בבת אחת. אני מחייכת אליהם אבל בעצם עסוקה בלהסתכל על דין שמסתכל עליי במבט מאוכזב
״מצטערת״, אני ממלמלת חלושות. אבל הוא כבר לא שומע.