אנה..-5-

החדר הירוק הזה העביר בי פתאום בחילה, אבל אני מתמסרת לתהליך, אין לי מושג למה.
"אנה, כהתחלה אני מבקשת שתזרקי את הכדורים." עברו לי הרבה מחשבות בראש, הרי הם הדבר היחיד שנכנס לי לגוף חוץ ממים "אני חייבת?" סיננתי בלחש "כן, ולאט לאט אני אלמד אותך לאכול" חייכתי חיוך קטן, אף אחד לא דאג לי בערך מאז גיל 3.
"טוב אנה, חוץ מההפרעות אכילה מה יש לספר?" היססתי, פחדתי לספר שאני מנקה.
"א..אני מנקה" גמגמתי "את צעירה אנה, כל החיים לפנייך. וזאת לא עבודה רעה יחסית לילדה בת 20" חייכה "ואם את רוצה עבודה חדשה אשמח לדבר עם בעלי, הוא מחפש מנהלת סניף לחברה שלו" חייכתי אליה חיוך גדול "אני אשמח אני יותר מאשמח".
יצאתי לכיוון נתי בסוף המפגש וחיבקתי אותו "תודה" אמרתי ויצאנו לכיוון מכוניתו.
הוא החזיק לי את היד בזמן הנסיעה וחייך אליי.
פה כבר הבנתי, פרק ב' בחיים שלי מתחיל, והוא מתחיל בלהחזיר לעצמי את השם הישן שלי ולא את השם שאנה הכריחה אותי להשתמש בו.