אנדרנלין – פרק 12 ואחרון

״תודה בריאן״ אמרתי לו לפתע קוטעת את השקט שנוצר בנינו , ״תודה על מה ?״ שאל אותי וכיווץ את גבותיו כלא מבין .
״תודה שלא עזבת והשארת אותי לבד״ אמרתי לו עם חיוך מכיר תודה על פניי .
"בחיים אני לא יעזוב אותך , את המשפחה היחידה שלי " אמר וליבי התכווץ .
"זהו ? אני רק המשפחה שלך ?" שאלתי והסתובבתי אליו .
החיוך שעל פניו זה החיוך היפה ביותר שראיתי בחיים , אני רוצה להיות יותר ממשפחה עבור בריאן .
הוא צחק מעט , "את לא רוצה להיות המשפחה שלי ?" שאל אותי בנימה משועשעת .
"אתה משהו אתה יודע ?" צחקתי וצללתי מתחת למים נעלמת בין הגלים .
פתחתי את עניי מתחת למים , הכול כחול ומדהים , דגים קטנים שחו במצולות ליד אצות קטנות בודדות .
גם בריאן צלל אל המים וסימן לי משהו עם הידיים .
"מה ?" הנעתי את שפתי מתחת למים בלי להשמיע קול , הוא הצביע לכיוון פני המים , להעלות לנשום אוויר .
שחיתי אל גובה פני המים , הבטתי מסביבי אבל הוא לא היה שמה , "בריאן ?" שאלתי והסתובבתי סביב עצמי לראות איפה הוא .
לפתע הוא יצא מבין הגלים , כול כך קרוב אלי , סנטימטר אחד ממני .
"את צודקת" לחש לי , ושוב הקול שלו גרם לי לצמרמורת עזה בכול סנטימטר בגופי .
אני צודקת ? אני אף פעם לא צודקת , אף פעם לא צדקתי במשהו , תמיד עשיתי החלטות שגויות ודפוקות , אחת יותר מהשנייה .
"במה אני צודקת ?" שאלתי והנחתי את ידי סביב צווארו הרטוב ממי האגם .
"את יותר ממשפחה עבורי" אמר והתקרב אלי יותר .
הלב שלי דפק כול כך חזק שחשבתי שהוא יקרע מהמקום ויטבע באגם , סחרחורת עזה תקפה אותי , והבטן שלי התכווצה .
הדם זרם ופעם בעורקיי , הרגשתי כול דפיקה של הלב , בום בום בום בום .
"מה זאת אומרת ?" שאלתי בקול רועד מהתרגשות אך בכול זאת קול יציב וברור .
הוא התקרב אלי וצמצם את הפער הקטן בנינו , במהרה השפתיים שלו נחו באופן מושלם על שפתיי .
הנשיקה הייתה כול כך רכה ואוהבת , אני לא מאמינה איך פספסתי את זה כול הזמן הזה .
איך לא ידעתי בשביל להעלים את הצורך באנדרנלין אני צריכה את בריאן , הוא גמל אותי מהצורך המטומטם הזה .
הוא החליף את הצורך , ההרגשה שהוא נתן לי הייתה הרבה יותר טובה מההרגשה שהאנדרנלין נתן לי .
הרגשה עילאית מדהימה .
"זה עונה לך על השאלה ?" שאל וניתק את שפתיו משפתיי .
"לא " צחקתי והתקרבתי לנשק אותו שוב , הוא צחק מעט ונישק אותי .
מנשיקה רגילה זה הפך לנשיקה סוערת ומלאת להט , "אני אוהבת אותך" מלמלתי אליו תוך כדי הנשיקות .
"אני לא " צחק ונתן לי נשיקות קטנות בצוואר .
נתתי לו כה קטנה בכתף , "דפוק אחד" מלמלתי ונישקתי אותו שוב על שפתיו הרכות והנעימות .
"אני סתם צוחק , אני אוהב אותך" אמר לי ונישק אותי שוב על שפתיי .

—-
-כעבור שנה וחצי-

ישבתי על החול הלבן והרך והבטתי אל המים הכחולים הנוצצים באגם .
בריאן לידי מחבק אותי ועוטף אותי בשתי ידיו השריריות , מאמץ אותי לחיקו .
אז מי חשב בעצם שאני אמצא אהבה ? או יותר נכון מי חשב בעצם שזה יהיה בריאן ?
איך לא הבחנתי בזה , הוא תמיד היה פה לצידי , הוא היה כול הזמן לידי בלי לעזוב לרגע או לשנייה אחת .
איך לא ידעתי שאני אוהבת אותו ? הרי הוא היה פה מתחת לאף שלי כול הזמן הזה .
"אליסון ?" שאל אותי והקטע את קו המחשבה שלי .
"כן ?" שאלתי בקול עדין והבטתי אל תוך עיניו החומות נוצצות באור השמש הנעימה .
"אני אוהב אותך " אמר לי והביט אל תוך עייני , הוא חיוך את החיוך המדהים והשובה לב שלו .
"אני אוהבת אותך" אמרתי לו והבטתי אל עבר הנקודה באגם , שמה הכול קרה .
הנשיקה הראשונה שלנו .
בפעם הראשונה הוא אמר לי שהוא אוהב אותי .
בפעם הראשונה הבנתי שאני כבר לא זקוקה לאנדרנלין .
בפעם הראשונה הבנתי שזאת ההחלטה היחידה הלא דפוקה בחיים שלי .
הוא תפס את פני בשתי ידיו השריריות והצמיד את שפתיו אל שפתיי , ונישק אותי באותה רכות שהוא מנשק כול הזמן .
הוא השעין אותי אחורנית על החול כשהוא רוכן מעלי , "את כול כך יפה" מלמל ועבר לנשק את הצוואר שלי בלהט .
"אני אוהבת אותך" אמרתי שוב מדגישה כול מילה ומילה , שיבין כמה הוא משמעותי עבורי .
"אני יותר" אמר וחזר לנשק את שפתיי .

אז ככה נגמלתי מהצורך המטומטם שלי באנדרנלין , האהבה הפכה לצורך היחיד שלי .