אנדרנלין – פרק 10

״היי , דיי , ששש״ בריאן ניסה להרגיע אותי מהלחץ שהייתי שרויה בו .
״זה בסדר , את בסדר ״ מלמל וליטף את שיערי , עדיין הייתי חבוקה בין זרועותיו .
וידי עדיין מדממת ומטפטפת טיפות דם אדומות על החול הלבן .
״בואי ניכנס לבית״ אמר אבל אני עמדתי רקועה במקומי כמו אבן וסירבתי לזוז .
המקום הזה הוא מקום המבטחים שלי , פה אני מרגישה די רגועה.
״זה לא ניתן לוויכוח ״ אמר והרים אותי על ידיו כמו שמרימים כלה .
״תוריד אותי״ מלמלתי ונתתי לו מכות בחזה , זה לא כאב לו הוא חזק ואני חלשה .
הוא הוריד אותי במטבח והושיב אותי על השיש , ״שלא תעיזי לזוז״ פקד עלי והלך.
הוא חזר אחרי כמה דקות עם ערכת עזרה ראשונה בידיו .
הוא ניגב בעזרת מטלית רטובה וקרירה את הדם משורש כף ידי , חיטא את החתך שאני עשיתי לעצמי ועטף את מפרק כף היד בתחבושת לבנה .
הוא סיים לחבוש והניח את הערכה על שולחן המטבח , עדיין ישבתי על השיש .
הוא התקרב לעברי , השעין את ידיו משני צדדי על השיש והביט לתוך עייני .
״למה עשית את זה ?״ שאל אותי וגרם לי לרעוד , מדקרת כאב מוזרה פילחה את לבי , אבל הכאב נעלם בהרף .
לא עניתי לו , שמרתי על שתיקה בנינו , שתיקה רועמת באוזניי .
״למה עשית את זה ?״ שאל שוב , ״בגלל דין ?״ הוסיף על דבריו .
הנדתי את ראשי , ״זה מעולם לא היה קשור לדין , אני ודין לא יותר מידידים טובים״ אמרתי לו אחרי שהוא כבר ניחש לבד מה קרה בנינו .
״אז למה ?״ שאל אותי והביט לתוך עייני, העניים החומות בורקות שלו נצצו באור מוזר .
״כי רציתי ״ אמרתי לו ומשכתי בכתפי וחייכתי חיוך משועשע נטול הומור .
״תורידי את החיוך הזה !״ אמר ודפק על השיש בעזרת ידו השרירית .
״למה מה תעשה לי ? תרביץ לי ?״ שאלתי אותו והחיוך הנטול הומור התרחב במעט , הרי בריאן לעולם לא יפגע בי , או יעשה לי משהו , הוא יותר מידי דואג לי .
״אם איך שאת מתנהגת , אולי כדי לשים אותך במחלקה סגורה״ צעק עלי והנימה העצבנית הבליחה לקולו הגברי .
״אז מה אתה אומר בעצם ? שאני משוגעת ?״ שאלתי אותו והבטתי ישר אל תוך עיינו .
״אני כבר לא יודע מה לחשוב !״ אמר וקולו חזר להיות רך ונעים כמו בדרך כלל אך בכול זאת קול גברי .
״אז אולי בכול זאת תשים אותי המחלקה סגורה״ אמרתי לו , דחפתי אותו שיזוז וקמתי מהשיש בקפיצה קלה ורצתי ממנו.
״אליסון לאן את הולכת ?״ צעק אחרי אבל אני כבר הייתי בקומה העליונה של הבית .
נכנסתי במהירות אל החדר שהיה פעם שייך להורי , סגרתי את הדלת בטריקה .
החלקתי לאט לאט לאורך הדלת והתיישבתי על הרצפה הקרירה , מחבקת את רגליי לחיקי , והדמעות פורצות מעייני למרות שאני לא רוצה בכך .
למה כול הצרות שבעולם נופלות רק עלי?
מה כבר עשיתי שכול זה קורה דווקא לי ?
למה אני מרגישה ככה ?
למה אני מרגישה כאב ?
כעס ?
חולשה ?
עצבים ?
בילבול ?
למה זה קורה דווקא לי ? מתוך 7 מיליארד אנשים בעולם כולו .
דפיקה על הדלת מאחורי קטעה את קו המחשבה הדפוק שלי , ״אליסון תפתחי את הדלת ״ אמר בריאן ודפק בחוזקה על דלת העץ החומה שעליה נשענתי .
לא עניתי ולא אמרתי דבר .
״לעזאזל אליסון תפתחי!״ צעק שוב והכה בחוזקה בדלת .
אני לא פותחת לו את הדלת ויהי מה .
״אליסון!" קולו התגבר וכך גם התקתוק הרועש על הדלת .
הדפיקות נחלשו לאט לאט עד שלא שמעתי אותן בכלל .
״אליסון בבקשה תפתחי את הדלת״ אמר בריאן אבל הפעם ברכות ולא בעצבנות .
״לא״ עניתי קצרות .
״בבקשה אליסון תפתחי לי את הדלת״ אמר .
קמתי מהרצפה הקרירה ופתחתי את הדלת בתנופה , ״מה אתה רוצה ?״ שאלתי אותו בעצבנות .
הוא נכנס אל החדר וחיבק אותי בלי לומר דבר , זה קצת הפתיע אותי אבל לא התנגדתי , חיבקתי אותו בחזרה .
״אל תפגעי בעצמך״ אמר את מה שרציתי כול כך להדחיק ממחשבותיי , אני רוצה כול כך לפגוע בעצמי .
״אני לא יפגע״ אמרתי לו למרות שרציתי לפגוע בעצמי .
״את משקרת ״ אמר .
הרפתי מהחיבוק והתרחקתי ממנו , משכתי בכתפי וישבתי על קצה המיטה המסודרת .
הוא התיישב לידי , ״למה את עושה את זה לעצמך ?״ שאל אותי .
מבטי ננעץ בנקודה קטנה המחברת בין הרצפה לקיר , דמעות אחדות זלגו מבעד לעיניי ונספגו בגופייה שלבשתי .
״כי אני רוצה להצטרף אליהם , להצטרף אליהם שם למעלה , נמאס לי להיות לבד בעולם הדפוק הזה ״ אמרתי בקול שבור ובמבט שבור על פניי .
״את לא לבד , את מעולם לא היית לבד ״ אמר בריאן והניח את ידו השרירית על כתפי .
״היי , תביטי בי , את לא לבד״ אמר .
הבטתי עליו , הדבר היחידי שראיתי זה פנים יפות , אבל חוץ מזה , עדיין הרגשתי לבד , לגמרי לבד .
״אני לבד״ אמרתי לו תוך כדי הנהון קטן בראשי .
״כולם עזבו , אפילו דין כבר לא יכול להיסתכל לי בעניים ״ אמרתי לו .
״אני פה , לא כולם עזבו ״ אמר לי .
ושוב מדקרת כאב מוזרה כזאת שפילחה את לבי , למה זה קורה לי כול הזמן ?
הבטתי לתוך עיניו החומות בורקות ,
״ גם אתה תעזוב לבסוף ותחזור לניו יורק״ אמרתי בשקט ונגבתי את שובל הדמעות מלחיי .
״אז אני לא יעזוב ״ אמר ומדקרת הכאב התגברה ונהייתה כואבת יותר וחזקה יותר ממקודם .
מה קורה לי ? למה אני מרגישה ככה ?
״מה לעזאזל קורה לי ?״ מלמלתי בזמן שדמעות נוספות זלגו מבעד לעניי .