אמנזיה – פרק 6
"אז רייצ'ל? איך בקולג'?" ג'ק, אחד מחבריו הטובים של מתיו פנה אליי עם חיוך כובש. ישבנו שנינו על ספה בקצה של המועדון, בידו היה בקבוק בירה רגיל ומסביבנו היו אחיו וחבריו. חייכתי אליו בחזרה. ג'ק הוא כמו אח נוסף, רק פחות מגונן. תמיד היה לי כיף לדבר איתו.
"נחמד, לא יצא לי להכיר אנשים חדשים בינתיים, חוץ ממישהי אחת שאני אמורה לעשות איתה את העבודה. אבל חוץ ממנה, לא קרה לי עדיין משהו מרגש" בראשי חלפה תמונה של ה"תיאגו" הזה, אך משהו בתוכי אמר לי לא למסור את שמו עכשיו.
"בטוח? אין מצב שלא קרה לך משהו חוץ מזה" אמר לי ולקח עוד שלוק מן הבקבוק בירה שהיה בידו. טוב זה כולה ג'ק. מה כבר יכול להיות?
"טוב, יצא לי גם להתנגש פעמיים באותו בחור. 'תיאגו גרסיא', מכיר?" שאלתי אותו וסוג של תקווה ניצתה בתוכי. תקווה? למה יש לי לקוות? מה עובר עליי? למה אני מרגישה צורך לשמור על כל דבר שקשור אליו בסוד? למה הוא כל כך מוכר לי? ולמה אני כל כך רוצה שאנשים יגידו שהם מכירים אותו?
"לא יצא לי להיתקל בשם" אמר, אך משהו מוזר ניצת בעיניו. חשד החל להירקם בתוכי.
"אחותי בואי לרקוד" מתיו בא לפתע ומשך אותי לרחבת הריקודים. חייכתי. הרבה זמן שלא היה לי זמן איכות איתו. הוא היה מעט מבושם, והוא התחיל להתנהג בצורה די שטותית ומצחיקה, אני נשבעת לכם שהפרצופים שלו זה הדבר הכי מוזר ומשעשע שאי פעם תוכלו לראות.
לאחר שעה בערך, הלכנו אל היציאה ובדרך לשם, עיניי נתקלו בעיניו של 'תיאגו'. והרגשה מוזרה התפשטה בתוכי. אך לאחר רגע התנתק קשר העין בינינו ואני כבר הייתי בדרכי אל ביתי.
__________________________________________________________________
"את בחיים לא תצליחי לקלוע ככה" קולו נשמע מאחוריי. גלגלתי את עייני. למה הוא חייב להתערב בכל דבר?
המשכתי לזרוק את הכדור לכיוון הסל. אבל בכל פעם שניסיתי זה פשוט לא נכנס! לפתע הרגשתי את כפות ידיו המחוספסות אוחזות בידיי ומכוונות אותן בצורה שכך אוכל לקלוע כמו שצריך. הסמקתי מן המגע. לעזאזל איתו, לעזאזל עם ההרגשה הזאת ולעזאזל עם הלחיים המפגרות האלה שכל הזמן מסגירות אותי!! זרקתי את הכדור, וקלעתי. כמובן.
הסתובבתי אליו, רוצה להגיד לו 'תודה אבל לא תודה' אך המילים נתקעו בפי כאשר ראיתי את החיוך הענק שהתנוסס על פניו."
התעוררתי במהירות. מתנשפת. מה עובר עליי? קודם הרגשות האלה, התחושות האלה, שאני לא אמורה לחוש כלפי בן אדם שראיתי כמה פעמים ספורות, וגם ההרגשה הזאת, שפגשתי אותו בעבר, הרגשה שלא עוזבת אותי אפילו לשנייה.. אבל מה שקרה מספר דקות היה השיא! אני באמת חולמת עליו? אבל זה היה חלום מחוזר ביותר.. זה לא היה הוא, זו הייתה גרסה צעירה יותר שלו, ושלי. למה לעזאזל אני חולמת על דברים הזויים כל כך? מה עובר עליי? ולמה כשאני שואלת עליו, אנשים מתחילים להתנהג מוזר? מי אתה תיאגו גרסיא? ואיך זה קשור אליי?
תגובות (6)
אהבתי, אני חושבת שאת צריכה טיפה לפלפל את העלילה, אבל ממה שאני רואה בפרק הספציפי הזה…
זה אחלה פרק!
יש המשך, זו רק ההתחלה, את באמת חושבת שאני אגלה הכל על הפרק השישי? אני טיפה יותר מתוחכמת מזה.
;)
המשךךך! את כותבת מדהיייםםם!!!
מדהים!
כתיבה מעולה ומסקרנת.
מחכה להמשך בקוצר רוח.
קלואי.
הפסקתי לכתוב באתר – אתן יכולות להיכנס לישרא בלוג ולקרוא שמה כי שם אני ממשיכה (היה לך מזל שבדיוק בדקתי אימיילים )
נראה לי שלבלוג שלי קוראים או אמנזיה סיפור בהמשכים או שקד – סיפורים בהמשכים. אחד מהשניים. בדיוק היום העלתי לשם את ההמשך (אבל הפרקים מסודרים בצורה אחרת כי חיברתי שני פרקים). בבקשה :)