אמנזיה – פרק 5

"אפשר בקבוק מים בבקשה!" ביקשתי מן הברמן. הוא הרים גבה בתגובה אך הביא לי את הבקבוק. נאנחתי בשקט ושתיתי מן הבקבוק. אני כרגע ישבתי על אחד מן כיסאות הבר. לבד. כן, ברודי נטש אותי ואת אנדי כי אחיו הגדול בדיוק חזר הביתה מן הלימודים בוושינגטון ואנדי נטשה אותי לטובת איזה שרירן איטלקי, וזו הסיבה לכך שהגעתי למצב בו אני נמצאת. יכולתי להצטרף לאחי ולחבריו, אבל לא רציתי סתם להיות מטרד.
איזה ערב סיוט.
לאחר שסיימתי את הבקבוק החלטתי ללכת הביתה, בדיוק התקדמתי אל עבר היציאה אך משהו מוצק התנגש בי וגרם לי למעוד וליפול אל הרצפה.
"אני מצטער" אמר קול עבה ומוכר, ולאחר רגע הושטה לעברי יד שרירית. אחזתי בה ובמהירות נעמדתי ומצאתי את עצמי מביטה מעלה, אל זוג עיניים כהות ומוכרות עד כאב. לחיי החלו להתחמם והרגשה חמה ומוכרת התפשטה בתוכי, אך לא הצלחתי להבין מהי, ולמה היא כל כך מוכרת לי.
"תודה. ביי" אמרתי והתקדמתי במהירות ליציאה. הוא לא עצר בידי. אכזבה התפשטה בתוכי ולא הצלחתי להבין למה. למה הוא כל כך מוכר לי? כלומר, ראיתי אותו כבר כמה פעמים ואני יודעת את שמו זה נכון, אבל הוא לא מוכר לי בצורה כזו, הוא מוכר לי בצורה אחרת, כאילו היה לו חלק ענק בחיי. אבל אם היה לו חלק ענק בחיי, למה אני לא זוכרת את זה? למה אני לא מצליחה לזהות אותו? למה אני לא מצליחה לראות שום חלק בחיים שלי איתו? למ-
"היי רייצ'ל!" קריאתו של אחי קטעה את מחשבותיי. הסתובבתי אליו. 'רק שלא ישאל למה אני לבד. רק שלא ישאל למה אני לבד' התפללתי במוחי.
"למה את לבד?" שאל כאשר היה כבר לידי. לעזאזל. המבט החושד עלב על פניו.
"אנדי שוב נטשה אותך בשביל גבר?" המבט העצבני שהיה על פניו גרם לי להתכווץ מעט. הוא אף פעם לא כעס כל כך כשזה קרה. וזה קרה כבר הרבה פעמים. אתם מבינים, אחי לא בדיוק שמח שאני מסתובבת עם אנדי, בגלל הפזיזות שלה, בגלל הסטוצ'ים שלה, ובגלל שהיא תמיד גרמה לי לאי נוחות מסוימת. אבל הוא אף פעם לא הבין שהיא באמת כאן בשבילי כשאני צריכה, שהיא חברה מדהימה, שהאי מעריכה אותי יותר ממה שאני מעריכה את עצמי, שהיא תעשה הכל כדי שאני אשיג מטרה מסוימת – גם אם זה כתיבת ספר. כן, יש לה מגרעות, אבל היא באמת חבה טובה. חבל רק שמתיו לא מבין זאת.
"טוב רוצה להצטרף אלינו או שאת הולכת הביתה?" שאל ואני התלבטתי מעט, אולי באמת כדאי לי להישאר? אני מסתדרת עם חברים שלו די טוב, וגם ככה אני לא עייפה.
"אני באה אתכם" אמרתי ואני והוא התקדמנו אל חבריו.
אולי הערב הזה לא כזה סיוט בכל זאת.