סבסטיאן- חלק א
הוא הביט במסכים מסתיר בכל כוחו את הלגלוג והזלזול שנשפכו ללא הועיל.
"כן." השיב בטון מתכתי וקריר בלי למצמץ, שום ניע בפניו לא נראה לעין.
שיערו השחור והפרוע כיסה את עיניו וכך נתן רק חצי הזדמנות לרמי לתהות בנוגע לזלזול שחשב שהרגיש מקולו של סבסטיאן. אבל זלזול שכזה לא יהיה מפתיע אותו כלל; על אף שסבסטיאן היה רק נער לכל היותר, אבא רב עוצמה ודוקטורט בגיל כזה לא מצופים לעשות עם אף אחד חסד. ככה רמי תמיד אילץ את עצמו לסלוח. טוב, בזכות זה וגם בזכות העובדה שהוא אהב יותר מידי את המקום בו הוא עובד מכדי להיות מפוטר כל כך מהר.
"באמת?" הוא מכחכח בגרונו.
הוא קיווה בסתר ליבו שסבסטיאן יסרב על אף שהכישורים שלו נחוצים באמת.
סבסטיאן העיף בו מבט מעורר חלחלה וצוות החוקרים נסוגו בלי ידיעתם חצי צעד אחורנית.
"אני נותן ציונים מאחד עד עשר על פי עשרים קריטריונים שונים שאין לי לא את הזמן ולא את רצון לעבור אתך עליהם." עיניו נטשו מבט בבנות עם האגרופים והבגדי ספורט הצבעוניים הצמודים במסך בסלידה. "את המשכורת תשלח לחשבון הרגיל. עשינו עסק?"
זה לא שלא היה לסבסטיאן משהו יותר טוב לעשות מאשר לבלות עם חבורה של טיפשים, אבל הוא אהב את הכסף ואת העובדה שיכל ממש להרגיש מתי הצליח להקפיץ לרמי את לחץ הדם.
רמי התמהמה, סבסטיאן שונא כשרמי מתמהמה אבל הוא בכל זאת שמר על רמה מסוימת של נימוס בסיסי- כמו תמיד. נימוס זו האופציה הקלה ביותר לחשוף בפני מי שמולך רק את מה שאתה רוצה שיראה, את זה למד מאביו.
"אוקיי." רמי הסכים לבסוף על אף כי חשד כי מלכתחילה לא הייתה לו כל כך ברירה אלה להסכים.
סבסטיאן לא הביט בו במבט המתנשא הרגיל והוציא במקום פנקס רשימות שחור מהכיס השמאלי. הוא שרטט את דפוס החשיבה שלו בטבלאות וגרפים שונים עד שלבסוף הרכיב את הכל לתוך הפונקציה הסופית, אחר רשם בכתב יד המזכיר פנינים את התוצאות על פי הסדר. אך באמצע התהליך כשניסה לבחון את הנערה בשורה השנייה בצד- נעצר וקרה מה שלא קרה לו כבר שנים. הוא קפא. עד שלפתע עיניו התרחבו מעט ומתוך הקיפאון הזה החליט לצאת במחיאות כפיים סוערות ובפרץ צחוק קולני.
רמי מצמץ בתדהמה. הוא בחיים לא חשב שיצא לו לשמוע או לראות את סבסטיאן צוחק, בייחוד צחוק שלא מלא בבוז או בשמחה לאיד. החוויה החדשה הזו העניקה לו פחד משום מה.
"א.. אדוני?" רמי שמע את המילה יוצאת מפיו עוד לפני שיכל להזכיר לעצמו לכי הוא משותק.
סבסטיאן הפנה את עיניו המלאות שעשוע וטרור אל רמי. הוא משועשע כעת וזה לא משהו שחשב שיקרה לו, בטח שלא בזכות משהו שרמי עשה או הציע לו. אחר נאלץ להזכיר לעצמו לא להפחיד את רמי יותר מידי ומחק את החיוך המרוצה שהיה לו על הפנים והטרור בעיניו נעלם. הוא נעשה רציני, והמשיך לשרבט לזמן קצר את שאר התוצאות. אחר הפסיק, תלש את הדף ומסר לרמי שהבלבול בעיניו עדיין לא כבה.
"מצטער על חוסר הנוחות." הוא לא רגיל להסביר את עצמו, אבל החליט לחרוג ממנהגיו כיוון שדברים יוצאי דופן מבחינתו מחייבים הסבר, "פשוט ראיתי משהו ש… הפתיע אותי. זה הכול." עיניו הכירו לשנייה אחת תודה ואז כל רגש שהיה בהן נעלם קליל. "יום טוב שיהיה לכם."
סבסטיאן יצא מחדר הבקרה מותיר את חברי צוות החוקרים עדיין המומים למדי. אבל הם התגברו כמו שמתגברים על כל דבר בחיים, כך חשב באותם רגעים שפנה אל עבר הסטודיו שכנראה עדיין מופיע על מסכי חדר הבקרה.
תגובות (10)
שיערו השחור הפרוע = שיערו השחור והפרוע.
ץמלך תחילה = מלכתחילה.
אחר הפסיק?
ואהמ, רמי זה רובוט? (או שאני מפגרת?)
זה נשמע טוב, אבל חסרים מאזכרים. כל הזמן רמי וסבאסטיאן וחוזר חלילה. קצת הוא והוא.
תמשיך;)
היי, שמחה רצח שתיקנת כל ביקורת מתקבלת בשמחה. הקשבתי לעצתך (: אני אעלה המשיך בקרוב מקווה שתאהבי
גאד, פאדיחוש.
את בת.
תתעלמי מהשורה האחרונה0-0
חחחחחחחחחח זה בסדר אפילו לא שמתי לב
יש לזה עוד המשיך קצר, אני ממש רוצה שתקראי ולשמוע מה דעתך (:
פשוט יפהה מרגש ((:אשמח אם תמשיכי ותקראי מה כשתבתי על הכלבים((:
תודהתודהתודה לך, המשכתי ואת מוזמנת לקרוא ולומר לי איך זה!!
והגבתי לך שכעיקרון אני מסכימה אתך על הכול, פשוט קשה להאשים ילד סיני שכל חייו אמרו לו שזה בסדר לאכול כלב.
נשמע מעניין,למרות שקצת לא הבנתי מה הולך, אבל אני אוהבת תמסתוריות הזו. ;)
אני עכשיו עפה לה קראו תהמשך…
תודההה שמחה שסיקרן
איך היה??
ותודה שהגבת!!(;
אהבתי מאוד :)
ממש ממש סיקרן אותי. את כותבת ממש טוב ומעניין וגם רצף האירועים והדיאלוגים ממש טובים!
אני אמשיך לקרוא את הפרקים הבאים, מקווה שתעלי עוד :)
חחח יואו תודה רבה לך, זו רק ההתחלה אז מקווה שההמשכים לא יאכזבו. ביקורת כנה- כל זמן שיש זה זמן טוב. לשפוך (: