אלפה- פרק 2

"מה שקרה זה…" ראיתי שהיא חיוורת, וקשה לה.
"את לא חייבת לספר."
"אני רוצה!" היא אמרה נסערת. היא הביטה בי, בחנה אותי.
והיא התחילה לספר.
"יש לי אח… בן 18 הוא היה אוהב להמר, אפילו הוא היה מכור לזה עם הזמן. ניסיתי להגיד לו להפסיק, ואפילו עם זה כיף, זה יכול להיות מסוכן מאוד. הוא היה מגרש אותי. זה לא היה תמיד ככה."היא הביטה בעציץ שהיה מונח בחדר, ורד אדום, יפיפה. והיא המשיכה.
"פעם אחת הוא הלך שוב, להמר. אבל זה לא ניגמר כמו בפעמים הקודמות, הוא היה שתוי, הוא שתה באותו יום המון, שהוא הימר על כל כך הרבה כסף, שאפילו לנו אין. והוא הפסיד. מאותו יום, הם…הם רק רודפים אחיו ואחרי. והם לא עומדים לותר לי. הם יהרגו אותו!"
התחילו לרדת לה דמעות, בלי הפסקה. חיבקתי אותה, אמרתי לה שבכל יהיה בסדר, אבל בתוך תוכי אני זלזלתי בעצמי. למה לעזאזל אני מרגישה כל כך בטוחה לידה?! חשבתי לעצמי
אבל רק לחצתי עליה, והיא אמרה לי לשחרר.
"מה הם רוצים ממך? איך את קשורה לזה?" שאלתי אותה, אחרי שהיא נרגעה קצת.
"יום אחד, שהם דרשו את הכסף, אח שלי לא בא אליהם. הם באו לבית שלנו, הם תפסו אותי.
הצמידו לי את הסכין לגרון, איימו שהם ישספו לי אותו, אני לא ידעתי מה לעשות, אח שלי בא והוא ראה מה שקרה, הוא יתחנן לעוד זמן, ואף שישלם תוספת כסף! מאז אנחנו רק בורחים ומשלמים."
אני לא ידעתי מה להגיד… הסתכלתי עליה ובסוף החלטתי לשבור את השתיקה.
"אני יעזור לך, כמה שאני יכולה." אמרתי
"יופי, עם ככה לכי תבקשתי מהאחות ביגלה. אני גוועת ויש לי חשק לביגלה" היא אמרה וחייכה חיוך טיפשי.
התחלתי לצחוק. " אחות, ביגלה לחדר שלוש מאות שישים ושתים בבקשה!" אמרתי במבט אנגלי. פשוט התגלגלנו מצחוק.
אחרי שעה של דיבורים, הבנתי שהיא חדשה פה בעיר, ושהיא תלמד בתיכון שלנו."
הרגשתי את השמחה צפה בתוכי, הייתי מלאת אנדרנלין!
חזרתי במהירות הביתה, היה לי חשק לצאת למועדון של העיר.
סיסמתי לידידה קרובה שלי, סתיו שתבוא אלי ונצא.
שמתי עלי ג\'ינס קרעים וחולצה נופלת, נעלתי נעלי עקב, התאפרתי. וחיכיתה לה בחוץ.
בינתיים התעסקתי בדשא, אהבתי את הצבע שלו, ירוק, חי.
סתיו קטעה את חוט המחשבה שלי.
"מוכנה?" היא שאלה מתלהבת.
"מוכנה!" עניתי לה וגיחכתי.
בדרך היה שקט יותר. היא הסתכלה עלי ואני עליה, ושוב. הבנתי מה היא רוצה. תוך כמה שניות בודדות התחלנו לרוץ לעבר המועדון כמו משוגעות!
"יופי, עכשיו כל השיער שלי נהרס!" צעקתי עליה בציניות.
"בואי אני יסדר לך אותו." היא התקרבה עלי ופשוט בלגנה לי את כל השיער!
נכנסנו והיא כבר נעלמה לי מהעין.
התישבתי על הבר, בקשתי משקה חריף, שינתק אותי קצת מכל הבעיות.
הסתכלתי לעבר רחבת הריקודים. וראיתי אותו, את יוני, נימרח על איזה בחורה.
זה כל כך מתאים לו. אבל לא אכפת לי. אבל בתוכי ידעתי שזה מציק לי. אני לא אוהבת אותו! אמרתי לעצמי. והסטתי את המבט לכיוון הברמן. וחשבתי על ליאן, על איך אני יעזור לה.
לתת לה את הכסף שלי? לספר למישהו? למשטרה? פשוט חשבתי מה יהיה הפיתרון הכי טוב,
אבל מרוב מחשבות שמתרוצצות מולי לא שמתי לב שאני עדיין בוהה בברמן כמו מטומטמת.
הוא התקרב אלי. "היי, יש בעיות?" הוא שאל אותי
"לא, לא בכלל לא." עניתי חזרה.
"אז למה את בוהה בי?" הוא שאל. לא ידעתי מה להגיד.
"סתם, אין לי מה לעשות כל כך." עניתי בגמגום.
"הנה, קחי." הוא דחף לי ליד חתיכת נייר.
"מה זה?" שאלתי אותו.
"המספר שלי. את מוזמנת להתקשר." הוא הביט בי. היו לו עיניים חומות ענקיות, שיער חום, וגבעולי.
דחפתי את המספר לג'ינס שלי.
פתאום הרגשתי יד לופתת אותי ומושכת אותי…