"אלך אחריך באש ובמים"-פרק 1

בס"ד-
שי התקרב אליה,סמוק,מתרגש,עם דמעות בעיניים.לצדו הלכו שני האבות,אוחזים בנרות בידיים רועדות.הם פסעו לאט,נותנים לחבר'ה השמחים והמקפצים שלפניהם לשיר ולשמוח…"פתחו שערים ראשיכם"…
היא קלטה בזווית עיניה את אמא בוכה,ואת סבתא על סף התמוטטות,החברים של שי גמרו את השיר והתפצלו לשני הצדדים של המעבר,שי היה כעת רק במרחק צעדים ספורים.לאחר שהם לא התראו שבוע שלם,ובהתחשב בגודל הרגע ובלבה המאיים להתפוצץ היא הייתה צריכה ממש להחזיק את עצמה להישאר במקום.כשהוא בא לכסות אותה בהינומה,והם הביטו אחד לשניה בעיניים,היא ידעה שאת המבט הזה החודר,היציב אפילו עכשיו,היא לא תשכח.וכשהוא הסתובב כדי ללכת לכיוון החופה,ואמא הושיטה לה את התפילה שנהוג שכלות אומרות לפני כניסתן לחופה,היא שפכה את ליבה לפני אבינו הגדול שבשמיים.

עכשיו היא זו שפסעה לקראתו סמוקה ומתרגשת עם דמעות בעיניים,כשלצדה שתי האמהות.
אמא שפשפה לה את היד בסיבובים מרגיעים,וחמותה לעתיד לחשה לה "אל תדאגי!לא ניתן לך ליפול!"
אך כל מה שהיא ראתה היה רק את שי.עומד מתחת לחופה עם אביה,ידיים בכיסים,לידו את הרב עם הזקן הארוך והלבן וניצוץ בעיניים,ומאחוריו מתחילה השמש לשקוע.שי היה לבוש בחליפה ועניבה,וזה היה כ"כ מנוגד לאופי שלו שהיא כמעט רצתה לפרוץ בצחוק-
מה קורה איתה?!רגע אחד היא בוכה ורגע אח"כ רוצה לפרוץ בצחוק?!
היא הייתה כעת במרחק של עשרה צעדים בלבד מהחופה,ידיה רעדו ורגליה איימו להתמוטט.
בפרץ של אדרנלין היא קלטה כמה דברים באותו הזמן-
אחד הפרחים בזר השתחרר ונפל,קמט קל בחליפתו של אביה,פלאש של מצלמה,החיוך של שי משרה בה בטחון, והכדור שחולף בין האורחים עובר סנטימטר משי ופוגע ברבי.

את מה שקרה אח"כ היא לא תשכח לעולם-זה יופיע לה בסיוטים.
הרב התמוטט על רצפת החופה,זקנו הלבן ספוג בדם.כדורים שורקים מעל ראשה ולידה,שניים מהאורחים מתמוטטים גם הם וחבורה של גברים לבושי שחורים וכאפיות מתפרצים לאולם וחותרים לכיוון החופה תוך כדי מכות לכל הכיוונים.כולם מתחילים לברוח בצרחות אימים,הדודה מנסה להגן בגופה על ששת ילדיה-אבל היא לא מספיק גדולה ואחד מילדיה חוטף אלה בראש מצעיר שצורח בכל גרונו "אללה אכבר!אללה אכבר!"
היא עצמה מנסה לרוץ לכיוון האדם היחיד שחשוב לה כרגע,ההוא מתחת לחופה,אבל כל הבלאגן מסביב והאנשים הצורחים ורצים מעכבים אותה,"שי!" היא צועקת "שי!" היא רואה אותו מנסה להאבק בחמישה תוקפים בבת-אחת,וכשהיא קוראת לו הוא מסובב לרגע את ראשו אליה לוחש לה משפט-והגבר עם הכאפיה האדומה מכניס לו אלה לראש ובעיטה בבטן והוא מתקפל ומאבד את ההכרה.הם קושרים אותו במהירות וגוררים אותו פצוע אל הטנדר שמחכה להם.הם מכניסים אותו לבגאז',נכנסים גם הם מהר לטנדר ונעלמים מהשטח בענן של אבק.
אמא שלה בוכה מאחוריה,הטלית של החופה קרועה לשניים,מתנופפת ברוח,היא מועדת על רסיסי זכוכית ונפצעת בידה,אך היא לא שמה לב-היא מתרוממת וממשיכה לרוץ לכיוון שבו נעלם הטנדר
"שי! חכה!" היא עדיין רצה למרות שהטנדר נעלם כבר מזמן "שייי!!!"

השמש שוקעת בשמיים,וסיס אחרון של אור נעלם בחושך השחור שבאופק.
מול עיניה עומדת תמונתו של שי כשהסתובב אליה ולחש:
"בעז"ה יהיה בסדר.אני אוהב אותך,דניאל!"