אליזבת ילדת פיות – פרק 1

שלום קוראים לי אליזבת, אני בת 14 ואני גרה ברוסיה בכפר קטן.
קמתי בבוקר והסתכלתי במראה, ראיתי את עצמי ואימא אמרה לי: "את ממש יפה." ונישקה אותי.
אימא שלי צדקה, הייתי מיוחדת. היו לי שפתים אדום כמו דובדבן, שער חלק וזהוב ועיניים בצבע סגול כהה.
לבשתי חולצת בית ספר וחצאית סגולה ונעלי בובה יפות.
אימא: "אליזבת, אל תשכחי לאכול ארוחת בוקר!"
אני: "אימא מה הכנת לאכול?"
אימא: "פנקיקים וסירופ שוקלוד."
אכלתי את זה מהר נישקתי את אימא שלי והלכתי לבית הספר.

נכנסתי לכיתה וראיתי את החברות שלי: בקי, קים, אנה, בלה ונטלי.
אני: "שלום בנות, מה קורה?"
בקי הייתה עצובה אבל הצחקנו אותה ודיגדגנו אותה.
פתאום כולן חייכו והתחילו לדגדג אותי, צעקתי: "די! די!" וגם צחקתי.
הראש שלי הסתחרר, כאב לי לנשום והרגשתי מכה חזקה בגב, נפלתי על הרצפה ואז עצמתי עיניים ולא יכולתי לבכות כי כאב לי יותר מדי.

התעוררתי בבית החולים, הייתי לבושה בשמלה כחולה מיוחדת והייתי בחדר שכולו לבן על מיטה.
אני: "איפה אני!?" צעקתי.
רופא: "תיקחו אותה לניתוח שלה!"
אני: "אני לא רוצה! אני פוחדת!"
רופא: "אל תפחדי,"

התעוררתי בבית, קמתי והלכתי לשטוף פנים, הסתכלתי במראה, לא היה שם אותי וקיר לבן.
הייה שם יער ואותי אבל הייתי לבושה בשמלה אדומה וקצרה למרות שעכשיו אני לובשת פיג'מה כחולה.
"אני משוגעת!" צעקתי והדמות במראה צחקה עלי.
רצתי לחדר שלי ונעלתי את הדלת, פתחתי את החלון ואימא שלי עמדה למטה ואני הייתי בקומה שש
של הבנינן.
אני: "אימא!" צעקתי.
הרגשתי סחרחורת ושכואב לי הגב. נפלתי מהחלון הגדול.

כשהתעוררתי הייתי על עץ ענקי, טוב אני הפכתי לפיצית. הסתכלתי למטה והפיג'מה שלי היתה למטה.
ההיתי בלי בגדים! קטפתי עלה מהעץ והכנתי לי שימלה ומהפרחים נעלים.
ניסיתי לעמוד אבל הרגלים שלי היו באוויר. הרגשתי משהו נעים בגב, סובבתי את הראש וראיתי כנפים כמו של פרפר בצבע סגול ומעט שקוף.